ממוצע זה לא קיר – פוסט הרגעה

תמונת סמיילי
קוראת של הבלוג שאינה דואגת מהממוצע שלה, תצלום אילוסטרציה

שלום, וברוכה הבאה לפוסט ההרגעה על הממוצע. בואי ניקח כמה רגעים, ננשום עמוק, ונדבר בפתיחות. ברור לי שאצל רוב הסטודנטים, הממוצע הוא מקור אינסופי לחרדות, חששות, תכנון חלופות, ותרחישי מה-יקרה-אם. ונדמה לי שכשעוסקים בנושאים כאלה כדאי לקחת פרספקטיבה, ולראות את הדברים באופן אובייקטיבי ומאוזן.

בואי נתחיל ביחד בניסוי מחשבתי: ננסה להעריך את אחוז בוגרי האוניברסיטאות בכל שנה במדעי המחשב והנדסת חשמל שמצליחים להשתלב במשרה בהייטק. אני לא מדבר על משרת החלומות, אלא בסה"כ על משרה בתחום. זה הרי מספר בין אפס למאה, ואין פה יותר מדי אפשרויות: 90 אחוז? 80 אחוז? אולי פחות? אני רציני: בואי קחי חצי דקה ותגידי לעצמך מה ההערכה שלך לאחוז הזה. אני מחכה פה, אחרי הנקודות 🙂

.

.

.

.

.

.

.

נו, מה יצא לך? לי יצא שסביר שהוא בין 90 ל-95 אחוז, ואם לא, אז מאוד סביר שהוא בין 85 ל-100 אחוז. אני מוכן שתנסי לשכנע אותי שהוא "רק" 80 אחוז, אבל אפילו ההערכה הזו נשמעת לי נמוכה בצורה חריגה (לצערי, אין לי נתונים מספריים בנושא).

בכל מקרה, אם קיבלת את ההערכה שמדובר בכ-90 אחוז, פלוס-מינוס, אז המסקנה פשוטה: הסיכוי שלך להשתלב בתעשיה, כמספר, הוא גבוה.

והאמת שזאת גם היתה המסקנה שלי. בכנות, כשכתבתי את הטיוטה הראשונה של הפוסט הזה, לא ידעתי מה לכתוב, בהיתי בדף, וחשבתי "אוף, כל הלחץ המיותר הזה סביב הממוצע… מה כבר יש לי להגיד חוץ מזה שאין מה לדאוג?". בסוף הכרחתי את עצמי פשוט לכתוב את מה שיש לי בראש, והגעתי לטקסט הבא (קופי-פייסט, נשבע): "באמת שאין לי הרבה מה להגיד, מעבר לאמת הפשוטה: בשנים האחרונות, הביקוש למתכנתים ומהנדסים בהייטק הישראלי מספיק גדול לעומת ההיצע, כדי שרוב הבוגרים הטריים יצליחו להשתלב בתעשיה. לצערי אין לי נתונים מספריים בנושא, אבל אני מעריך שאחוז הבוגרים שמצליח למצוא משרה הוא לפחות תשעים ומשהו אחוז."

אז לדעתי זו צריכה להיות נקודת המוצא לדיון: אם מסתכלים על התמונה הכוללת, הסיכוי שלך להשתלב בתעשיה הוא באמת גבוה. למרות זאת, אתפתה ואנסה להוכיח זאת גם בעזרת מעט הנתונים שהשגתי. כשמסתכלים על התפלגות הממוצע בעת סיום התואר בהנדסת חשמל בת"א, האחוזון ה-20 הוא ממוצע 78. אני מקווה שתסכימי איתי שסביר מאוד שלפחות 80 אחוז מהבוגרים יצליחו להשתלב בתעשיה, מה שאומר שבקלות אפשר להשתלב בתעשיה עם ממוצע 78. עכשיו, מפה חייב לנבוע לוגית שאפשר גם עם ממוצע 74-75: הרי המעסיק לא מחשב את הנגזרת של פונקציית ההתפלגות המצטברת, משערך את האחוזון בו המועמד נמצא, ומכניס את זה למחשב-על… כרגיל, המגייס מקטלג את הממוצע לאחד מכמה טווחים גסים, תוך כדי שהוא מרפרף על קורות החיים בכחצי דקה. ותאמיני לי, עוד לא נולד המגייס שיזכור אחרי חצי דקה אם היה רשום ממוצע 78 או 74. וכמובן, כל הדיון הזה בכלל תקף רק אם רשמת ממוצע.

ובנוסף לדיון הטכני באחוזונים וסטטיסטיקה, אם את בכלל קוראת את הטקסט הזה, סביר שיש לך סיכוי טוב להשתלב בתעשיה, ולו מכיוון שאכפת לך! לצערי, רוב האנשים מאוד לא מיומנים בכתיבת קורות חיים, וזה באמת פוגע בהם. אם את פה, זה סימן שהנושא מספיק חשוב בעיניך בשביל לנסח קורות חיים טובים, ללמוד איך להתנהל נכון בראיון, וכו'. לעומת זאת, לצערי התפיסה של רוב האנשים לגבי חיפוש עבודה היא כנראה משהו באיזור "אני ארשום קורות חיים לפי התבנית הראשונה שאמצא בגוגל, אגיש אותם למלא חברות ביריד תעסוקה ובלינקדאין, ואקווה לטוב". ברגע שניסית לעשות משהו יותר טוב מזה, ולו קצת יותר טוב, מצבך השתפר משמעותית.

חזרה להיצע וביקוש: הרבה סטודנטים אומרים לי "למה שבכלל יקחו אותי כשאפשר לקחת מישהו עם נסיון?". מה אני אגיד לכם, אם המעסיק היה יכול לגייס מתי שהוא רוצה מישהו עם נסיון של כמה שנים, הוא לא היה משלם לאנשים האלה משכורות של עשרים וחמש אלף שקל ומעלה. ההיצע והביקוש קובעים את גובה השכר, ואם השכר גבוה, זה אומר שיש מעט היצע והרבה ביקוש. מעסיק שפתח משרה לסטודנטים או בוגרים טריים – סימן שהוא מבין שהוא לא יצליח לגייס מספיק מהנדסים מנוסים, והוא החליט שזה אינטרס שלו לגייס מישהו ללא נסיון. בדומה, הוא מבין שלא צפוי להיות הבדל מורגש בפרודוקטיביות בין בוגר עם ממוצע 80 ובוגר עם ממוצע 75. וכן, המעסיק יודע שתהיה לעובד החדש עקומת למידה, ושהוא יצריך חניכה של מהנדסים מנוסים.

אל תבינו אותי לא נכון, תהליך חיפוש העבודה טומן בחובו פוטנציאל לסיטואציות לא נעימות, לכל מי שמחפש עבודה: חברות שלא חוזרות אליך, מראיינים מתנשאים, ולפעמים אפילו התנהגויות לא חוקיות כמו אפליה על בסיס מין, גיל, וכו'. נתקלתי גם בחברות מנומסות שהודיעו לי באופן ממש נחמד שלצערן לא התקבלתי. כמובן שגם זה מבאס, אולי אפילו יותר מכל מיני מטומטמים מתנשאים או מפירי חוק. אני מכיר מתכנתים באמת יוצאי דופן, שסיימו תואר בממוצע היסטרי עוד לפני הצבא, שירתו בהצטיינות כמתכנתים ביחידות איכותיות ומוכרות, ועדיין סיפרו על יחס מתנשא ותופעות דומות מצד מעסיקים. והם כמובן גם סיפרו על תשובות שליליות מנומסות. כל זה קרה כאמור גם לי, ולצערי אני מניח שיקרה גם לכולכם, עם ממוצע גבוה, בינוני או נמוך. וזה בנוסף לתופעה מוכרת כשמדובר בסטודנטים ובוגרים טריים: לרוב תצטרכו לשלוח הרבה קורות חיים בשביל לקבל יחסית מעט ראיונות, ורוב החברות לא יטרחו לחזור אליכם.

אבל כל זה לא ישנה לכם, כי בשוק התעסוקה, You only need to be right once. כן, יהיו מעסיקים שלא מעוניינים קטגורית לראיין סטודנטים עם ממוצע מתחת ל-80. אולי אפילו יהיו גם כמה מטומטמים שינפנפו בזה מולכם, במקום להגיד "לא, תודה". למי אכפת? אני מקווה ששכנעתי אתכם שיהיו (הרבה) מעסיקים שיתעניינו בכם. כמובן, כדאי להיות ריאליים ולהבין שאם יש לכם ממוצע 75, הסיכוי שלכם להגיע למקום כמו גוגל הוא נמוך. ולריאליזם הזה יש גם צד משלים: להבין שהסיכוי שלכם, בסופו של דבר ואחרי הרבה מאמצים ואכזבות, להכניס את הרגל בדלת ולהשתלב בתעשיה הוא גבוה מאוד. ברצינות, אני מכיר אנשים שהשתלבו בתעשיה בלי תואר ורק על סמך לימוד עצמי בבית. המפתח הוא להמשיך לחפש בנחישות, לא לתת לראיון גרוע להניא אתכם מלהמשיך, ולדעת שסביר מאוד שבסופו של דבר – תצליחו.

2 thoughts on “ממוצע זה לא קיר – פוסט הרגעה”

  1. אהלן,

    במקרה נתקלתי בדף הזה – קודם כל, ח״ח על היוזמה.

    אני חייב להגיד שאני ממש לא מסכים איתך. זה נכון שכנראה גם אנשים עם ממוצע 74 או 78 ישתלבו בתעשיה, אין ספק. אבל יש כמה פרמטרים חשובים לדעתי שלא הבאת פה בחשבון:
    1. כמה זמן יקח להם למצוא את העבודה הראשונה. גם לאנשים עם ממוצע 85 לפעמים זה לוקח כמה חודשים. לאנשים עם ממוצע נמוך מזה זה לוקח (לפחות לפי אנשים שיצא לי להכיר – שזה כמובן לא מדגם מייצג) מינימום חצי שנה. זה חצי שנה של הרבה כסף שהולך לפח (או למעשה, לא מורווח) ויותר מזה – זמן שלא רוכשים בו ניסיון ולא לומדים בו. ולפעמים זה גם יותר מחצי שנה. כמו שאמרת – היצע וביקוש. מגייסים מקבלים המון קורות חיים של ג׳וניורים ואין זמן לראיין את כולם. מכיוון שבשלב הזה בקריירה אין מספיק ניסיון, הממוצע הוא מדד יחסית נח כדי להחליט את מי להזמין לראיון ראשון ואת מי לא. יכול להיות שמתחבא איזה כוכב עם ממוצע 75, אבל ראיונות לוקחים כל כך הרבה זמן, שלרוב יעדיפו לנסות לסנן כמה שיותר ממי שמגיע לראיון.

    2. לאיזה תפקיד הם יתקבלו? רוב הבוגרים מחפשים לרוב משרות של פיתוח תוכנה. מי שיש לו ממוצע גבוה יוכל להשיג עבודה כמפתח כבר בעבודה הראשונה. מי שיש לו ממוצע נמוך יותר יאלץ לרוב להתחיל בעבודות תומכות כמו support או אוטומציה ואז לעשות את המעבר לפיתוח בתוך החברה. זה תהליך שלוקח זמן. לרוב בין שנה לשנתיים במקרה הטוב. שוב, בינתיים אלו עם ממוצע מעל 90 כבר צברו שנתיים פור עליך (חצי שנה של חיפוש עבודה + שנה וחצי שעבדת בתפקיד תומך-לחימה).

    3. באיזו חברה יהיה התפקיד הראשון? בעוד שחבריך לספסל הלימודים עם ממוצע 90 ומעלה יתקבלו לגוגל, אמאזון, מיקרוסופט או לשאר חברות אמריקאיות גדולות (או סטארטאפים קטנים ומעניינים), רוב הסיכויים שעם ממוצע 74 תאלץ להתפשר על חברה פחות טובה. על הדף זה נשמע סבבה – נתחיל מחברה לא טובה ונתקדם. אבל מי שעובד בחברה כמו גוגל או אפילו ״סתם״ חברה מבוססת ומוצלחת שהיא לא גוגל, מלבד היום-יום היותר מעניין שלו, גם לומד הרבה יותר. חברות לא מוצלחות אלו לרוב יהיו חברות פרוייקטים או בשמן הפחות זוהר ״חברות גולגלות״ בהן אתה בעיקר coder ולא developer (אם הצלחת להשיג תפקיד פיתוחי כמובן, בהמשך לסעיף הקודם). כלומר אתה מזיז מידע מה-db למסך לרוב ולא עובד על בעיות מאתגרות יותר וטכנולוגיות מעניינות יותר. כמובן שהחברות האלו פחות משקיעות בעובדים שלהן. לכן, זו הנקודה המשמעותית ביותר לטעמי. לא רק שהתחלת בשנתיים הראשונות במקום פחות מוצלח, מילא. הבעיה היא שהפער שתצבור במקום כזה ממישהו שהתחיל לעבוד בחברה כמו גוגל, או חברה מוצלחת אחרת, הוא אסטרונומי. רוב האנשים לא יצליחו להדביק את הפער הזה במשך שנים ורוב הסיכויים שלא ידביקו אותו בכלל. ולא הזכרתי (כי כבר חפרתי גם ככה) שמעבר לעניין הטכנולוגי יש גם תרבות אירגונית ומערכות תומכות – איך מתמודדים עם תקלות, איך מפיקים לקחים, איך מעלים לפרודקשן וכו׳ וכו׳ וכו׳ וכו׳… הידע שתרכוש בחברה מוצלחת לא ישתווה לידע שתרכוש בחברה לא משהו. זה ישפיע על העבודה הבאה שלך ויהיה סוג של ״טעות נגררת״ לאורך כל הקריירה.

    4. שכר ותנאים נלווים – בהתאם לסעיפים 2 ו-3 שציינתי, השכר יהיה ירוד. זה לא עניין של 1000 או 2000 ש״ח. זה יכול להיות עניין של 10-12 אלף ש״ח בחודש. בחברות מוצלחות יותר מגייסים ג׳וניורים עם משכורות של 15-20 בעוד שחברות פחות מוצלחות מציעות שכר נמוך בהרבה (לפעמים יכול להיות באיזור ה-7). אני חושב שהשכר הוא לא פקטור משמעותי בעבודה הראשונה כי הכי חשוב בעבודה הראשונה זה לרכוש ידע. אבל עדיין, הבדל 5 ספרתי זה משהו שצריך לחשוב עליו.

    5. הזכרת בסוף המאמר ששמעת על אנשים שהשיגו עבודה גם עם ״רק״ למידה בבית. האמת שזה באופן מעניין דווקא לרוב מאוד נחשב. חלק גדול מעבודה של מתכנת זה ללמוד דברים חדשים בעצמו ולהבין איזה כלים יש לך ואיך להשתמש בהם. אחד הפחדים הכי גדולים כמעסיק בגיוס של ג׳וניור זה הזמן שיקח לו ללמוד. במקרה הזה, הבנאדם כבר הוכיח שיש לו יכולת למידה עצמאית ולא פחות חשוב מזה – תשוקה אמיתית למקצוע. אלו נקודות בונוס רציניות מאוד עבור מעסיק.

    זהו 🙂
    מקווה שאני לא פוגע, אבל רק רציתי לתת פה זווית שונה. החיים הם לא שחור ולבן והשגת העבודה הראשונה זה לא הכל, יש עוד פרמטרים שצריך לחשוב עליהם בנושא הזה והרגשתי צורך לייצג גם אותם 😉
    Keep up the good work.

    1. היי אבי, קודם כל תודה רבה על התגובה 🙂
      לדעתי אנחנו דווקא מסכימים על רוב הדברים. כמו שכתבת, גם אנשים עם ממוצע 74 או 78 ישתלבו בתעשיה, אין ספק. זאת היתה הטענה העיקרית בפוסט, ונשמע שאתה מסכים איתה בקלות. כשאני מדבר עם סטודנטים, זה "איום הייחוס" העיקרי ממנו הם חוששים – שלא תהיה להם עבודה, ומזה רציתי להרגיע אותם, כי גם לדעתך זה לא סביר.
      בנוסף לכך העלית כמה נקודות שגם איתן אני מסכים. אבל שוב, ממה שאני רואה, בראיית הסטודנט הטיפוסי שלחוץ שמא הוא לא יוכל להתפרנס אחרי התואר – אלו נקודות יותר "טקטיות".
      1. לסטודנטים עם ממוצע נמוך יקח יותר זמן לחפש עבודה – מסכים לגמרי. ניסיתי לרמוז לכך בעדינות לקראת סוף הפוסט. מצד שני, כשאתה סטודנט, זמן דווקא יש בשפע 🙂
      2. אני מסכים שאם מצטמצמים למשרות פיתוח, בוודאי שיותר קשה להתקבל. מטעמים שלא יכנסו בתגובה, אני לא ממליץ להיכנס למשרה ראשונה שהיא לא משרת פיתוח, ולו כל עוד זה אפשרי ברמה הכלכלית. יש לי גם כמה "הצעות אופרטיביות" איך להתנהל במצב אליו אתה רומז, אז שוב תודה על התגובה – היא הבהירה לי שיש פה פוסט שמחכה להיכתב 🙂
      לגבי 3 ו-4: מסכים. למשרה הראשונה תהיה השפעה חזקה על ה-career trajectory (גם פה יש פוסט בקנה :). אני פחות פסימי, ולא חושב שקריירה בחברות גולגולת היא התרחיש הסביר לבוגר עם ממוצע מתחת ל-80. אם להיות ריאלי, הייתי מבהיר לאנשים במצב הזה שיהיה להם קשה להיות מהנדסים מובילים בגוגל, ושסה"כ צפויים להם חיים כלכליים נוחים יחסית, ושיש עוד דברים בחיים מלבד הקריירה.
      5. לא רק שמעתי, ליוויתי מקרוב כמה חברים במצב דומה 🙂 מסכים שעצם הלימוד העצמי היא נקודת בונוס. מנסיוני, המצב הזה טומן בחובו קשיים מסוג אחר. (וכמו כן, נראה שיש לך כשרון לזהות פוסטים שאני מתכנן לעתיד 🙂
      לסיום, אתה בוודאי לא פוגע, ואני שמח על הדיון 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *