שוב שלום, הרבה זמן שלא דיברנו 🙂

עד עכשיו, דיברנו על שתי דרכים עיקריות להיעזר במה שקורה בתואר בתהליך חיפוש העבודה: להציג בקורות החיים את הממוצע, ולהציג ולהתראיין באפקטיביות על פרוייקטים. אלו באמת הדרכים ה'סטנדרטיות', הן סה"כ מועילות במקרה הכללי וכדאי לתת עליהן פוקוס. היום נדבר על דרך נוספת, משנית: רכישת התמחות בנושא ספציפי במהלך התואר.

מעבר לתעודה וליכולת כללית לתכנת, התואר יכול להקנות לך גם מיומנויות בתחום ספציפי במדעי המחשב: למשל אבטחת מידע, למידת מכונה, וכו'. במקרים שזה קורה, זה בד"כ קורה דרך קורסי בחירה שמלמדים את ההתמחויות הללו, ולרוב – דרך קיבוץ של כמה קורסים בנושא אחד. קורות חיים שמראים שזה המצב, או (עדיף) מציגים מספר פרוייקטים בנושא כזה, הרבה פעמים יקבלו יחס מועדף מצד חברות שמתעסקות בנושא.

למשל, פעם התראיינתי לצוות שמפתח מוצר שקשה לאבטח. בשיחה עם המנהלים שם, הוסבר לי שרוב האנשים בצוות הם מתכנתים בהכשרתם, ומתרכזים בלפתח את המוצר. ויחד עם זאת, מכיוון שחשוב שבמוצר יהיו כמה שפחות בעיות אבטחה, חלק מהעבודה כולל עיסוק באבטחת מידע, ומתכנתים שמגיעים לצוות בלי רקע יצטרכו ללמוד את הנושא עם הזמן (ומבחינת הצוות, הם גם יודעים ללמד את הנושא). כמובן, במצבים כאלה מי שיכולה להדגים שיש לה רקע רלבנטי באבטחת מידע, אפילו אם זה רק רקע בסיסי, כנראה תקבל עדיפות לעומת מועמדים דומים שאין להם רקע בזה בכלל. ויש גם מצבים בהם החברה פשוט מפתחת מוצר אבטחה לכל דבר ועניין, וצפויה לתת עדיפות גדולה אפילו יותר לרקע רלבנטי בנושא.

מלבד אבטחת מידע, יש עוד התמחויות דומות, כמו למידת מכונה וכו', שממש לא כולם יודעים. רקע כלשהו בהתמחויות האלה עשוי לתרום לך משמעותית אם את מגישה מועמדות לחברות שעוסקות בתחום. כאמור, הדרך הכי פשוטה לצבור ידע כזה הוא לקחת קורסי בחירה, ועדיף לצבור כמה קורסים באותו נושא. מצד שני, איך תדעי איזה נושא מהנושאים הללו כדאי לך ללמוד? ההצעה שלי היא להתחיל לקחת קורס בודד בכל נושא שנראה לך מעניין, לראות מה קורה בתחילת הסמסטר כשעוד אפשר לשנות מערכת, ובמיוחד לבדוק אם זה באמת מעניין כמו שחשבת 🙂 אם מעניין לך, יש הגיון להמשיך עם הקורס, ולצבור בהמשך עוד קורסים באותו נושא. אבל כמובן שאין הגיון להחליט מראש לקחת חמישה קורסים סופר-ספציפיים בנושא מסוים לפני שברור לך שהנושא מעניין אותך אישית 🙂 לטעמי, שניים-שלושה קורסים באותו נושא הם בסיס מספיק, ועדות מספקת שיש לך רקע, לפחות בסיסי, בנושא.

אז אם את בסוף שנה ב' ומעלה, יש הגיון להתחיל לשקול קורסים מהז'אנרים הבאים:
(על מנת להמחיש את ההצעות שלי אני מביא דוגמאות לקורסים מאוניברסיטת ת"א, כי זה מה שאני מכיר. סביר שיש קורסים דומים ברוב המוסדות.)

• אבטחת מידע: תחום חם בתעשיה, עם נוכחות בולטת בארץ. לרוב ניתן לקושש ביחד כמה קורסי מבוא בנושא, וכך קורות החיים שלך עשויים להעיד עליך שתוכלי להשתלב במשרת ג'וניור בתחום. לרוב לקורסים יהיו שמות בסגנון:
  מבוא לאבטחת מידע
  מבוא לקריפטוגרפיה מודרנית (אם כבר מדברים: גם אם למדתם את הקורס, אל תממשו קריפטו בעצמכם ילדים!)
  אבטחת מערכות וישומים ברשת
  סדנה באבטחת מידע
  סדנה מתקדמת במימוש תקיפות קריפטוגרפיות (גילוי נאות: אייל רונן הוא הבוס שלי, אבל אני לא קשור לקורס)

• למידה חישובית: כנ"ל, תחום חם שעוסקים בו הרבה בארץ. יש הרבה קורסים בנושא, כאילו, אני ממש רציני 🙂
  עיבוד שפה טבעית
  יישומים של למידה חישובית
  מבוא ללמידה חישובית
  שיטות מתקדמות בלמידה חישובית
  למידה עמוקה
  סדנה בלמידה חישובית
  למידה ממוחשבת מחיזוקים

• קריפטוגרפיה ובלוקצ'יינס: אני אישית מאוד סקפטי כלפי התרומה של כל עניין הבלוקצ'יינס לחברה, והאמת ששקלתי לא לכלול את הנושא כי הוא מעלה לי את הסעיף 🙂 אבל מבחינה אובייקטיבית, יש חברות בלוקצ'יינס בארץ, ובחלקן יש אנשים רציניים מאוד שהגיעו מהאקדמיה. אז אם הנושא מעניין אתכם (למה?? 😉 ), הנה קורסים רלבנטיים:
  מבוא לקריפטוגרפיה מודרנית
  סדנא בתכנות חוזים חכמים
  התאוריה שמאחורי בלוקצ'יינס
  בנוסף לקורסים הללו, מכיוון שזה תת-תחום של אבטחת מידע, רוב הקורסים באבטחת מידע עשויים לתרום פה.

• רשתות ותקשורת: או! נירגע מהבאסה של בלוקצ'יינס עם משהו מעניין 🙂
  רשתות תקשורת מחשבים
  עקרונות רשתות תקשורת (גילוי נאות: יובל שביט הוא הבוס הקודם שלי, גם פה אני לא קשור לקורס)
  נושאים מתקדמים בניתוב (כנ"ל)
  בדרך כלל אפשר למצוא סדנה בנושא, אבל לא ראיתי שיש כזו נכון לכתיבת שורות אלה (בתור דוגמה, פעם היתה את הסדנה הזו, שבונים במסגרתה firewall. זה נראה לי פצצה גם במבחינת העניין וגם מבחינת קורות חיים. חבל שהיא לא מוצעת יותר).

• שפות תכנות: (זאת לא בדיוק התמחות, יותר הזדמנות לסגור קצוות לגבי ההערה הזאת) האם יש שפת תכנות מיינסטרימית שאת יכולה לשפר את השליטה בה? למשל, האם יש הגיון ואפשרות לשפר שליטה בפייתון, ג'אווה, ו-++C/C? בחלק מהמוסדות, הדרך לעשות את זה כוללת קורס בחירה, במיוחד במקרה של ++C.

• הנדסת תוכנה: גם זאת לא התמחות בפני עצמה, יותר כמו חומר קריטי שהאוניברסיטה לא מלמדת כמו שצריך, לא ברור לי למה 🙂 פרוייקטי תוכנה בעולם האמיתי מתנהלים באופן הרבה יותר מתוחכם מאשר "כל אחד כותב חלק אחר מהקוד, בסוף מחברים את החלקים, מדבגים, ובתקווה יוצא טוב". כשיש פרוייקטים ומתרגלים פיתוח תוכנה מודרני בפועל, קורס בנושא יכול להיות מכפיל כח מורגש. אבל כרגיל, אם הקורס מתמקד בשינון לקראת המבחן, זה כמובן לא עוזר. לאורך השנים קורסים כאלה נוטים להתחלף ולהיעלם, כרגע מצאתי קורס בודד בנושא:
  נושאים בהנדסת תוכנה

• גרפיקה: כרגע מצאתי רק קורס אחד, בדרך כלל יש יותר:
  יסודות גרפיקה, עיבוד תמונה וראיה

• ויש עוד הזדמנויות שונות ומשונות לתרגל משהו מועיל שיש לו 'שוק' בתעשיה:
  סדנא בתכנות מרובי ליבות
  סדנה לפיתוח בטכנולוגיות גוגל
  סדנה לפיתוח ehealth מבוססות רצועה אלקטרונית וענן

כמו שניתן לראות, סדנאות הן הזדמנות מצוינת לעשות פרוייקט שניתן להציג אחר כך. אם הפרוייקט כולל התמחות ספציפית, אז בכלל יותר טוב. (רק חבל שניתן לקחת רק סדנה אחת בכל התואר, לפחות בת"א.)

ועכשיו, להסתייגויות 🙂

לא כל קורס ישיג לכם את מה שאתם מקווים, למרות שהוא אולי עוסק בנושא. למשל, קורס מבוא לקריפטוגרפיה לרוב לא יתן לכם הזדמנות לממש קריפטוגרפיה, ולמשל לא תוכלו לכלול בקורות החיים פרוייקט כזה. ובכלל, באקדמיה יש נטיה להתמקד בנושאים בסגנון P =? NP ולא בתכל'ס. אז כרגיל, מומלץ לברר מראש מה כל קורס משיג ומה לא, ולתכנן בהתאם. קורסים מבוססי פרוייקטים הם בעלי פוטנציאל גבוה אשכרה ללמוד התמחות וליישם אותה, אבל גם שם, שום דבר לא מובטח.

חלק מהקורסים הם לתואר שני, ולפעמים עושים בעיות ברישום לסטודנטים לתואר ראשון. אם זה המצב, 'המהלך של המקצוענים' הוא לגשת למרצה בסוף השיעור, להסביר שלקחת כבר קורסים בנושא ואת ממש מתעניינת בו, ולשאול מה אפשר לעשות. מנסיון, לרוב המרצים זה יעשה את היום להיתקל בסטודנט שאשכרה רוצה ללמוד משהו 🙂

שליטה בסיסית

כאמור, הכי פשוט להציג את העובדה שרכשת התמחות בעזרת פרוייקטים לדוגמה, שיופיעו בחלק העליון של קורות החיים. כשמציגים פרוייקט אין התלבטות אם צריך 'למתן' את ההצגה – להיפך, תמיד צריך להציג פרוייקטים באופן הכי מרשים שאפשר. לעומת זאת, אם מציינים רשימה של קונספטים טכנולוגיים שאתם שולטים בהם בחלק התחתון של קורות החיים, כדאי לעשות את ההתלבטות הזאת, וכלל האצבע פה הוא הפוך: אם את לא בטוחה שאת שולטת במשהו ברמה גבוהה, עדיף להוסיף הסתייגות בסגנון 'שליטה בסיסית'. זה בסדר גם אם פרוייקט מסוים דווקא מעיד על שליטה גבוהה בקונספט, ויותר למטה כתבת שיש לך רק שליטה בסיסית בקונספט הזה – סביר שהמגייס יחייך, יגיד "מה היא מצטנעת", ואם כבר יעלה לך כמה נקודות על צניעות-יתר 🙂 כאמור, המצב ההפוך, בו המגייס מגלה בראיון שהשליטה היא פחות גבוהה ממה שהוא הבין מקורות החיים, הוא לא מוצלח.

ולסיכום: שוב, זה ממש לא חובה

מנסיוני, הרבה פעמים כשמציגים אופטימיזציה אפשרית בפני אנשים, במיוחד אנשים צעירים בתחילת דרכם, הם מיד מרגישים שחובה עליהם לבצע את האופטימיזציה הזאת. במקרה הזה, אני מבטיח לכם: ממש לא חובה 🙂

(לצורך הפסקה הזאת, נשים שניה את הקורונה בצד, בהנחה שהיא תעבור מתישהו אמן 🙂 ) הביקוש למתכנתות בתעשיה בארץ מספיק גבוה כך שלפחות עד הקורונה, רוב הבוגרות היו משתלבות בהצלחה בתעשיה, רובן הגדול ללא התמחות וללא אופטימיזציות יוצאות דופן. אז אם הקורסים לא מסתדרים לכם במערכת, או שיותר מתאים לכם להשתמש בתואר כדי לקבל פרספקטיבה רחבה על תחום מדעי המחשב בכללותו, או שאתם סתם מעדיפים לקחת קורסי בחירה כמה שיותר קלים – אחלה 🙂

אז זהו בינתיים, אני מקווה לחזור לכתוב בתדירות יותר גבוהה ונתראה בפוסט הבא, מתי שהוא לא יהיה 🙂

שלום לכולם, מקווה שאתם בריאים ובטוחים בתקופה זו 🙂

כבר תקופה שאין לי זמן לכתוב… אז במקום לקחת את עצמי בידיים, אמרתי למה לא נסנג'ר מישהו אחר 🙂 אני מתכבד לתת את הבמה לנוי, בוגר הנדסת אלקטרוניקה שהשתלב בהצלחה בשוק הנדסת התוכנה, ויכול לתת לכם פרספקטיבה מועילה מהשטח. נוי, הבמה שלך…

תודה רבה נמרוד, ושלום לכולם! כמו שנמרוד התחיל וסיפר, אני עובד כמהנדס תוכנה בחברה קטנה שמתפתחת מהר. התחלתי לתכנת באוניברסיטה, במסגרת לימודי הנדסה, שם עשיתי בין היתר קורסי תכנות בשפת C, מבני נתונים ואלגוריתמים וכד'. כמו רבים מחבריי לספסל הלימודים, החלטתי שתחום התוכנה מדבר אליי, אבל היה חסר לי ידע בנושאים חשובים כמו תכנות מונחה עצמים. לכן החלטתי שאני צריך להשלים את הידע הזה בעצמי בשביל להגיע לפיתוח תוכנה.

כמו שנמרוד מציין פה בבלוג, פרוייקטים זה דבר שיכול לעזור מאוד בראיונות, אני לגמרי מסכים. זה מראה למראיינים מי אתם, מה אתם ומה עשיתם עד כה. החלטתי ללמוד תכנות מונחה עצמים ע"י למידת ג'אווה תוך כדי ביצוע פרוייקטים שונים. בצורה הזו אני גם משתפר בכתיבת קוד, גם לומד שפה חשובה וגם מכין פרוייקט שאני יכול לדבר עליו בראיונות השונים.

הפרוייקטים שעשיתי נתנו לי ביטחון בראיונות ואיפשרו לי להציג משהו מגניב שבניתי. המראיינים אהבו לראות ולשמוע על מה שבניתי, במיוחד על הארכיטקטורה של הפרוייקט, תהליך קבלת ההחלטות ובאילו קשיים נתקלתי במהלך כתיבת הקוד ואיך התגברתי על האתגרים האלה. (הערת העורך: דיברנו על איך מציגים פרוייקטים בראיון פה.)

לאחר שהשלמתי כמה פרוייקטים, התחלתי להתראיין לתפקידי פיתוח שונים אבל לצערי הביקוש למפתחי ג'אווה ללא ניסיון היה נמוך באותה תקופה. באחד ממקומות העבודה אליהם התראיינתי (מקום העבודה הנוכחי), חיפשו מפתח PHP. למי שלא יודע, PHP זאת שפת פיתוח צד-שרת, משתמשים בה בעיקר בפיתוח אתרים/אפליקציות אינטרנטיות. לאחר שעברתי את הראיונות בחברה הזו, התלבטתי אם לקחת את התפקיד הזה. כי PHP זה פחות מה שחיפשתי וזה לא "נוצץ" כמו ג'אווה או סי-שארפ. בכל מקרה, החלטתי ללכת על זה ולא לחכות לתפקיד "המושלם", תוך כדי כך החלטתי גם לשפר את הכישורים שלי ולקחת קורס תכנות באוניברסיטה הפתוחה (זאת הייתה החלטה מוצלחת).

לאחר שהתקבלתי, החלטתי שאני רוצה להגיע ליום הראשון בעבודה עם היכרות כלשהי ב-PHP. אני נוטה ללמוד דברים בצורה יותר טובה כשאני עושה אותם, למשל תוך כדי עשיית פרוייקט. אחד הפרוייקטים שעשיתי נקרא Preparr, זאת בעצם פלטפורמת הכנה לראיונות העבודה בהייטק לסטודנטים ולמהנדסים מתחילים, החלטתי להמיר את הניסיון האישי שלי למשהו שיכול לעזור לאחרים. בגדול זה מאגר שיתופי של שאלות מראיונות עבודה במקומות כמו אינטל, אמאזון, רפאל ועוד. משתמשים יכולים להעלות שאלות מראיונות, לענות על שאלות מראיונות ועוד. הדבר המגניב הוא שאלו שאלות מראיונות עבודה אמיתיים שמהנדסים כמוני וכמוכם העלו. הנה כמה דוגמאות לשאלות המופיעות באתר. אתם מוזמנים להשתמש ולהשתפר לקראת הראיונות שלכם.

סה"כ אני יכול לספר שאני מאוד מרוצה במקום העבודה הנוכחי, יש לי משימות מעניינות ואני לומד הרבה. הקוד שאני כותב השתפר פלאים במהלך התקופה שלי בחברה. אז לסיכום, העצות שלי למתחילים הן:

1. לעבוד על פרוייקטים עתירי קוד בתחום שמעניין אתכם, כך שתוכלו לדבר עליהם בצורה שוטפת ולענות על השאלות של המראיינים.
2. להתכונן על שאלות מראיונות עבודה אמיתיים, בשביל שלא יקרה מצב שאתם מגיעים לא מוכנים לראיון ונתקעים בחלק של השאלות הטכניות. זה יכול למנוע הפתעות ולתת לכם היכרות עם סגנון השאלות ששואלים.

אגב, מי שרוצה לתרום שאלות למאגר, אפשר לשלוח לי מייל עם שאלות מראיונות שעשיתם ואני אוסיף אותן בכיף.

חזרנו! אחרי חודשים ארוכים, סוף סוף יש לי זמן לחזור לכתוב 🙂 לרגל החזרה, נטפל ב-feature request שכמה קוראים ביקשו: האם כדאי לכתוב את קורות החיים בעברית או באנגלית? הפוסט הפעם ינסה לענות על השאלה הזו. משום מה מסתבר שהנושא נוטה לעורר אמוציות באנשים, אז אביא מראש את עיקרי הדברים:

1. כששואלים אנשי הייטק העוסקים בגיוס, שומעים דעות לכאן ולכאן.
2. אני אישית ממליץ על עברית, מסיבות שתיכף נסביר.

דעות חזקות בשני הכיוונים

כאמור, לאנשים הרבה פעמים יש דעה חזקה מאוד בנושא – וכמובן, לא כל הדעות לאותו כיוון 🙂 שמעתי אפילו על אמירות, מצד ראש צוות תכנות העוסק גם בגיוס, בסגנון "אם מישהו שולח לי קורות חיים בעברית, האינסטינקט הראשוני שלי הוא לזרוק אותם, זה סימן שהוא לא מבין איפה הוא נמצא". מעט הדעות שאספתי מרחבי האינטרנט בנושא העלו שתי דעות בעד עברית, פה ופה, ושלוש דעות בעד אנגלית: ידידת הבלוג טליה ביקסון, ושתיים פה – הכותבת ענבל אורפז, ומנהלת הגיוס ב-WeWork שמצוטטת בכתבה.

אבל עזבו אינטרנט – בואו נשאל אנשים בשטח. על מנת להביא את האינפורמציה הכי מלאה שיש, כיתתי בשבילכם רגליים בשני ירידי תעסוקה טכנולוגיים שהתקיימו באוניברסיטת ת"א בינואר 2018 ודצמבר 2018, עברתי בין הדוכנים, ושאלתי: מה אתם אישית מעדיפים? עברית או אנגלית? התוצאות תומכות בטענה שיש דעות לכאן ולכאן. הנתונים הגולמיים שאספתי נמצאים בסוף המסמך. ואני מקווה שאתם מעריכים את תחקיר השטח המפרך שביצעתי עבורכם, במסגרתו נאלצתי לחסל מספר וופלים בלגיים עם שוקולד ועוד שלל ממתקים שקיבלתי חינם בירידי התעסוקה 🙂 הנה הסטטיסטיקות המעניינות בעיני:

כמו שניתן לראות, רוב המשיבים ענו שיש להם העדפה בינונית עד חזקה לאנגלית, אחוז ניכר ענו שזה לא משנה או שיש להם העדפה חלשה לאנגלית, ויש מיעוט יחסית קטן שענה שהוא מעדיף עברית. אבל מה זה אומר שמעדיפים אנגלית? האם זה אומר שפוסלים קורות חיים בעברית?

כמו שניתן לראות, רוב המשיבים ענו שהם לא יפסלו קורות חיים שכתובים בעברית. אגב, המשיב היחיד שענה שהוא יפסול או כמעט יפסול, עוסק בתפקיד הדורש הרבה כתיבה באנגלית וגם ידע טכני (שורה 27 בטבלה בסוף המסמך), אבל הוא לא מתכנת. בגלל שהוא לא בדיוק המראיין הטיפוסי מבחינת התפקיד, אני אישית חושד שכמו שהנתונים רומזים, הוא אכן חלק ממיעוט קטן. כדאי לשים לב שמגייסת שעובדת איתו באותה חברה ענתה שהיא חושבת שזה תלוי בחברה, ואישית היא מעדיפה עברית.

אוקיי, אז לא פוסלים קורות חיים כאלה אוטומטית, בניגוד לאמירה של ראש הצוות שהצגתי בתחילת הפוסט 🙂 אבל אולי קורות חיים כאלה יוצרים רושם הרבה פחות טוב? כלומר, אולי 'מורידים עליהם נקודות'?

כפי שניתן לראות, מבין המשיבים שטרחתי לשאול, רובם ענו שהם לא יורידו נקודות. מיעוט ענה שאולי יורידו נקודות או שיורידו קצת נקודות, ומיעוט קטן יוריד הרבה נקודות (ותיכף נסביר למה יש הרבה משיבים שלא שאלתי).

ועכשיו, להסתייגויות:

אני ממש מציע לא לקחת את הנתונים בתור "הסטטיסטיקה של העדפת עברית/אנגלית בקורות חיים בהייטק הישראלי". קודם כל, כי גיבשתי דעה מראש בנושא, ואני לא מתיימר לאיסוף נתונים אובייקטיבי שעומד בסטנדרט מחקרי. התוצאות גם רגישות לשאלה איך מקטלגים משיב שטוען שהוא מעדיף אנגלית, אבל לא מוריד נקודות על עברית – האם זה אומר שאין העדפה? העדפה חלשה? אולי מה שהוא אומר זה מה שצריך לקטלג, כלומר העדפה בינונית עד חזקה? החלטתי שמה שהוא אומר זה מה שצריך לקטלג, אבל כמובן אפשר שלא להסכים.

בנוסף לכך, המתודולוגיה שלי השתנתה במהלך המחקר: בתחילת היריד הראשון פשוט רשמתי את מה שאמרו לי, ולקראת סוף היריד הראשון ובמהלך כל היריד השני, אם אמרו לי שעדיף אנגלית, שאלתי האם 'מורידים נקודות' על עברית. זאת הסיבה שיש הרבה משיבים שלא שאלתי אותם האם מורידים נקודות על עברית. כמו שראינו בנתונים, התשובה לרוב היא שלא מורידים נקודות. זה כמובן מעלה את השאלה: אז אם ככה, למה אתם אומרים שעדיף אנגלית? החלטתי שלא אשאל אנשים, כי זה נראה לי כמו להתעמת עם המשיבים במקום להביא את דעתם כפי שהיא. (במקום זה אביא את הפרשנות האישית שלי לסוגיה בהמשך, באופן אובייקטיבי לחלוטין 🙂

בנוסף לכך, שימו לב במיוחד לשורות 22-23 (בטבלה בסוף המסמך): מנהלת שמגייסת אנשים טענה שאין לה העדפה, והצביעה על הסיכוי לעשות טעויות ניסוח מביכות אם כותבים באנגלית. ומצד שני, המגייסת שעובדת איתה פשוט אמרה "חד משמעית עדיף אנגלית". כלומר, אנשים לא בהכרח מעריכים נכון את המצב אפילו בתוך החברה בה הם עובדים. המצב הזה או דומה לו מתרחש ב-4 חברות מתוך הכמה עשרות הבודדות של חברות שמיוצגות בנתונים [1]. אז שוב, הסטטיסטיקה הזו לא מועילה בעיני בתור נסיון להעריך את אחוז ההעדפה לכאן או לכאן, אלא בעיקר בתור ראיה לכך שאנשים נוטים לדעות חזקות בנושא הזה, כשאם להתנסח בזהירות, העסק נראה הרבה יותר אקראי ממה שניתן להבין מהתשובות שמקבלים.

אז תכל'ס, עברית או אנגלית?

אני ממליץ לכתוב את קורות החיים בעברית, תחת ההסתייגויות שיובאו בהמשך. המשיבים אומרים את דעתם האישית, וכמו תמיד, כדאי להקשיב, וגם כדאי לקחת את האינפורמציה בקונטקסט. כמובן, הם הקדישו את זמנם ואמרו את דעתם מתוך רצון לעזור, ולכן נתונה להם תודתי, ואני מקווה שגם תודתכם. טיעון סביר בעד אנגלית שאני לא מסכים איתו, אבל אני שומע אותו הרבה והוא נתמך בנתונים, הולך בערך ככה: "עבור חלק מהמגייסים זה לא משנה, אבל חלק משמעותי ממש מעדיפים אנגלית. אלו שמעדיפים עברית הם מיעוט קטן, וההעדפה שלהם לעברית היא חלשה. אם ככה, עדיף אנגלית: אצל המגייסים שזה לא משנה להם, לא הרווחנו ולא הפסדנו. אצל אלה שמעדיפים אנגלית, הרווחנו נקודות. ואצל המיעוט הקטן שמעדיף עברית הפסדנו נקודות, אבל כאמור זה מיעוט, וכנראה שהפסדנו אצלו מעט נקודות". הטיעון הזה כמובן סביר, ואני ממליץ לכם לשקול גם אותו כשאתם מחליטים. אבל אני לא מסכים איתו.

אני מתמקד בתוצאה המעט מפתיעה שמופיעה בנתונים, אבל אותי היא ממש לא הפתיעה: יש נתח משמעותי שיגידו שהם ממש מעדיפים אנגלית, ושהם לא מורידים נקודות על עברית.

לדעתי קורים פה שני דברים: הראשון, שאנשים מניחים שכל אחד יכול לכתוב קורות חיים באנגלית, שיעידו עליו לטובה באותה מידה כמו קורות חיים בעברית. והשני, כמו שניתן לראות בנתונים הגולמיים, הרבה פעמים יש דרישה לקורות חיים באנגלית 'אחרי שכבר נכנסת בדלת'. כלומר, החברה התרשמה מקורות החיים שלך בעברית, כבר קבעו איתך ראיון, ועכשיו צריך קורות חיים באנגלית כדי לסדר משהו מול ה-HR במטה של החברה באמריקה. בשביל המגייס, לכאורה זה שלא כתבת את קורות החיים מראש באנגלית, זה סתם טרטור בצורת להתעסק בלבקש ממך גירסה נוספת באנגלית. (בשורה 32 הרציונל הזה אפילו מופיע במפורש כשהמגייס אומר שעדיף לחסוך עבודה לאנשים, כלומר לחסוך לו עבודה – כמובן, תשובה הגיונית כששואלים אותו מה הוא מעדיף). לו היית כותבת מראש את קורות החיים באנגלית, ללא שום ירידה באיכות קורות החיים והיכולת שלהם להעיד עליך לטובה, היית חוסכת למגייס זמן. כמו שאסביר בהמשך, אני מעריך שהתרחיש הזה מאוד תיאורטי: לרוב, קורות חיים שכתובים באנגלית עושים עבודה פחות טובה בלהעיד על המועמד לטובה.

נדמה לי שתופעה יחסית ידועה משחקת פה תפקיד, והיא שאנשים נוטים להתעלם מאפקטים מסדר שני. להערכתי, רוב האנשים רואים בעיקר את ההתעסקות הנוספת בלבקש גירסה של קורות החיים באנגלית, ולא כל כך עצרו לשאול האם סביר שהמועמד היה בכלל מקבל ראיון לו היה כותב באנגלית.

וזה לדעתי לב העניין, כלומר היכולת שלכם לבטא את החוזקות שלכם בעברית ובאנגלית – מנסיוני, זה הבדל של שמיים וארץ. הסתכלתי על לא מעט קורות חיים, גם באנגלית וגם בעברית. התופעה שאני רואה באנגלית היא די קונסיסטנטית: אנשים כותבים באופן עילג, לפעמים פשוט עם שגיאות איות או דקדוק בשפה, וכמעט תמיד בניסוח לא קולח. על כתיבה רהוטה, ובחירה אסטרטגית של מילות מפתח להדגשה, בכלל אין מה לדבר. וכמובן, אחרי שאנשים כתבו באנגלית עילגת, הרבה פעמים קורא את קורות החיים מגייס שלא שולט היטב באנגלית, ואפילו מעט הרהיטות שהיתה – בזאת הלכה סופית. את כל הבעיות הללו פשוט אין לכם כשאתם כותבים בעברית. הדעה הזאת (או וריאציה עליה) מופיעה בנתונים אפילו מבלי ששאלתי לגביה, בשורות 19, 22, ו-35.

כזכור, קורות חיים זה לא 'חיבור באורך עמוד, ואם פה ושם התפלקה שגיאת כתיב או שגיאת ניסוח, זה נבלע בשאר הטקסט'. קורות חיים זה פלאייר, ממנו המגייס יסתכל בעיקר על החלק העליון, ברפרוף. שגיאה, ניסוח קלוקל, או סתם בחירה לא מוצלחת מה להדגיש בחלק מרכזי, ישפיעו מהותית על הרושם שקורות החיים משאירים.

הבהרה קטנה: כשאת כותבת מונח טכני בקורות החיים, מאוד מומלץ שהוא יהיה רשום באנגלית, גם אם הטקסט של קורות החיים בעברית. רוב המגייסים לא יודעים מה זה 'מהדר'. (קומפיילר. ובצדק לא יודעים.) למעשה, כפי שהמאמר הנ"ל כותב, מלים שכתובות באנגלית באמצע טקסט בעברית, נוטות לקפוץ לעיניים של הקורא. מצוין! לרוב אלו המלים שאת גם ככה מדגישה בבולד, וכך השגת הדגשה נוספת.

הסתייגויות: אם את דוברת אנגלית שוטפת מילדות, כמובן שהגיוני להניח שתתנסחי באותה רהיטות באנגלית. במצב הזה, בהחלט יש יתרונות לכתוב באנגלית.
הסתייגות להסתייגות: 'דובר אנגלית שוטף' זה לא 'ישראלי שקיבל ציון מאה בבגרות חמש יחידות באנגלית'. מנסיוני המון אנשים בארץ מעריכים שהם נורא רהוטים באנגלית בזמן שהם פשוט עושים שגיאות דקדוק – אני לא יכול להדגיש את זה מספיק. אישית נפלתי בזה כמו גדול, וקיבלתי 99 בבגרות חמש יחידות 🙂

אם את לא דוברת אנגלית שוטפת אבל מכירה מישהו שכן, כמובן שאפשר לתת לו לעבור על קורות החיים. אני רק מציע להיזהר ממצב שהבנאדם גם ככה עושה לך טובה, מעיף מבט חטוף בדקה או שתיים ומכריז "נראה לי בסדר". אם את הולכת על האופציה הזו, כדאי לוודא שדובר האנגלית עבר על קורות החיים בעיון במשך כמה דקות טובות. אם הוא תיקן משהו והוא לא מתכנת, אחר כך צריך לוודא שהתיקון שלו נכון מבחינה טכנית ומובן למתכנתים.

אם מצאת את עצמך כותבת באנגלית (למשל כי החברה ביקשה גירסה נוספת באנגלית עבור המטה בחו"ל) ואין לך אפשרות להתייעץ עם דובר אנגלית, חשוב לכל הפחות להעביר את קורות החיים דרך כלי דקדוק אוטומטי כגון Grammarly. לא ברור שהכלי יתפוס את כל הבעיות באנגלית, אבל כדאי לפחות לתפוס את מה שהוא כן יתפוס.

אם החלטתם בכל זאת ללכת על קורות חיים באנגלית, לכל הפחות כדאי לבנות את שתי הגירסאות, להסתכל על שתיהן במבט ביקורתי, ולומר לעצמכם בכנות שהגירסה האנגלית לא פחות טובה. נדמה לי שאתם יודעים לבד מה לעשות אם אתם לא מסוגלים להגיד לעצמכם את זה.

ואם אחרי כל החפירה שלי, עדיין החלטתם להגיש קורות חיים באנגלית? סבבה! אני בטוח שיש החלטות הרבה יותר גורליות בחיים שלכם. אני עדיין מחזיק לכם אצבעות 🙂

תודתי נתונה לטליה ביקסון שהקדישה מזמנה כדי לתת פידבק על הפוסט הזה, לנשאלים שהקדישו מזמנם כדי לעזור לצעירים להשתלב בתעשיה, ולמכיני הוופל הבלגי ביריד התעסוקה שהקדישו מזמנם כדי לעזור לי להשמין 🙂

נספח: הנתונים הגולמיים

לפני הנתונים, כמה הערות:

1. אמרתי לכל מי שדיברתי איתו בכנס שאני כותב בלוג בדהמרקר, ושאני מבקש את דעתו עבור מאמר בנושא. אף אחד לא ביקש לדבר אוף דה רקורד. למרות זאת, החלטתי שלא לכלול את שמות החברות הספציפיות. תיאורי התפקיד ומין המשיב עברו אנונימיזציה קלה נוספת, במקרים בהם הרגשתי שהדבר מתבקש.
2. משיבים שלא ענו שיש להם העדפה לאנגלית, או שענו שהם לא מורידים נקודות על קורות חיים בעברית, קיבלו מן הסתם אוטומטית את התיוג שהם לא פוסלים קורות חיים בעברית.

טוב, נסיונותיי לכלול את הטבלה באופן נורמלי בגוף הפוסט כשלו 🙁
הנה לינק ל-Google Sheets.

[1] למתעמקות, השורות הרלבנטיות הן 8 ו-36, 22-23, 24 ו-37-38, 27-28.

אהלן חבר'ה 🙂 מישהו מנסה לפרוץ לי לאתר, וההודעה הבאה ממוענת אליו:
שלום לך. לא ברור לי אם ההודעה הזאת בכלל תגיע לתשומת ליבך, או שמבחינתך אתה מנסה לפרוץ לאתר אקראי, וזה במקרה האתר שלי. למקרה שאתה קורא, אז ככה:

1. אני רואה שאתה מנסה לנחש את הסיסמה שלי לאתר. יש לי תוכנה שמתריעה על נסיונות חוזרים ונשנים להתחבר עם סיסמאות שגויות.

2. להערכתי אתה לא תצליח לנחש את הסיסמה. היא רצף אקראי וארוך של תווים.

3. התוכנה גם מתעדת את כתובות ה-IP מהן מנסים להתחבר עם סיסמאות שגויות, ואני רואה שניסית להתחבר מהכתובות הבאות, כולן מישראל:
87.70.25.38
77.137.117.115
217.132.249.246
אם אתה מספיק מתוחכם בשביל לנחש סיסמאות, אני מניח שאתה גם יודע שבעזרת כתובות ה-IP הללו עשוי להיות אפשרי לזהות אותך.

4. פניתי בנושא למשטרה, ולהפתעתי הנעימה הם שמחים לבדוק את הנושא. למעשה, הייתי היום בתחנה כדי להגיש תלונה, רק שהיה תור ארוך להגיש תלונה ומן הסתם מבחינתם זה לא מקרה דחוף. (אם אתה לא מאמין, תתקשר למרחב ירקון ותשאל אם הגיע בחור בשישי בצהריים וביקש להגיש תלונה שמנסים לפרוץ לו לאתר. בהזדמנות זו, שאל גם מה עמדתם בנושא). במקום לחכות שעה עד שאוכל להגיש תלונה, ירדתי מזה זמנית.

5. לאור האמור לעיל, אני מציע בנימוס שתרד מהעניין. הרבה טוב זה לא יעשה לך – להיפך, אפילו אם תצליח לפרוץ לי לאתר, לא הבנתי מה התוכנית (אם התוכנית כוללת להרוויח כסף, בוא תפנה אליי בפרטי ותסביר לי איך, כי לי אין רעיון איך להרוויח מהאתר :-). אם תפסיק את השטויות האלה, יש מצב טוב שלא יהיה לי כח להגיע שוב לתחנת המשטרה ולהגיש תלונה. לחלופין, אם חשוב לך ללכת עם זה עד הסוף, לי אין את הכח לעצור אותך – רק נדמה לי שהרבה רע זה דווקא כן יכול לעשות לך.

שלך, הג'וניור המצוי

אם יש קוראים לגיטימיים של הבלוג שהגיעו עד לפה – תודה שאתם בכלל מתעניינים בבלוג שלי. זה באמת לא מובן מאליו בעיני. אני מת לחזור לכתוב, יש מצב טוב שבשבועות הקרובים סוף סוף אגיע לזה. זה כמובן לא תורם שאדון-מנחש-סיסמאות פה מבזבז לי את הזמן…

היי חבר'ה, הפעם ניקח הפסקה מנושאי הקריירה שלכם, ונדבר קצת על הקריירה שלי 🙂
כזכור, ביום אני דוקטורנט ומרצה באוניברסיטת ת"א, ובערב כותב את הבלוג הזה. ארגון הסגל הזוטר של אוניברסיטת ת"א, בו אני חבר, הכריז על שביתה. אני מכבד את השביתה ואת פועלו של הארגון, ובפוסט זה הייתי רוצה להסביר למה.

אני שובת כי עבדתי פעמיים במסגרות של אוניברסיטת ת"א בהן ההסכמים עם ארגון הסגל הזוטר לא חלים, ובשתי הפעמים הלינו את שכרי.

הפעם הראשונה התקיימה בסוף 2013 ותחילת 2014, כשהועסקתי בתור מתרגל בתוכנית הבינלאומית של הפקולטה שלי, הפקולטה להנדסה. במסגרת עבודתי העברתי את התרגולים בקורס הסטנדרטי בנושא מבוא לתכנות. השיעורים התקיימו בכיתת לימוד בפקולטה, התרגולים נתנו על ידי, בשעתו סטודנט לתואר שני בפקולטה, וההרצאות על ידי פרופסור מהפקולטה. למרות זאת, תלושי השכר שקיבלתי נשאו את שם המעסיק "המכון למחקר חברתי" ולא "אוניברסיטת תל אביב" – מעניין למה. כמו שציינתי, שכרי הולן, ולמרות שהעברתי תרגולים במהלך אוקטובר, המשכורת הראשונה הועברה לי בדצמבר.

הפעם השניה התקיימה בקיץ 2016, כשהועסקתי בתוכנית לנוער שוחר מדע. למרות שכל עבודתי התרחשה במהלך יולי, קיבלתי חלק מהמשכורת בראשון לספטמבר. הם אפילו הסכימו איתי כשציינתי ששכרי הולן והדבר לא חוקי, אך כמובן לא הסכימו לשנות את הנהלים שלהם כך שלהבא המשכורת תיכנס בזמן. פניתי בנושא לארגון הסגל הזוטר, אבל הם אמרו שבניגוד להעסקה "סטנדרטית" באוניברסיטה, במקרה הזה הם לא יוכלו לעזור, כי הסכמי השכר שנחתמו איתם לא מכסים את ההעסקה הזו.

המסקנה שלי היא שבמצבים בהם חברי הסגל לא מוגנים ע"י הסכמים שנחתמו עם ארגון הסגל הזוטר, האוניברסיטה פשוט תפר את זכויותיהם החוקיות. זאת בניגוד להעסקה "סטנדרטית" באוניברסיטה שכפופה להסכמים עם ארגון הסגל הזוטר, שם לא הלינו את שכרי ולו פעם אחת בחמש השנים שאני עובד.

בנוסף למקרים הללו שקרו לי אישית, ארגון הסגל הזוטר טוען שבכוונת האוניברסיטה לדרוש מחברי הסגל לשלם קנס (בגובה שתי משכורות!) במקרה של התפטרות. אני מופתע שדבר כזה בכלל חוקי, ומבקש מכם לחשוב האם הייתם מוכנים לדרישה כזו מצד המעסיק שלכם.

כמובן, אני לא מסכן ולא מבקש שתרחמו עליי, בניגוד לעובדים אחרים במשק שהם באמת מסכנים. יש עובדים שחווים הפרות הרבה יותר חמורות של זכויותיהם, ורובם גם מתקשים לסגור את החודש. אבל העוול שנעשה להם לא מצדיק הפרת זכויות של עובדים אחרים.

כמו כן, הושמעה טענה שהשביתה פוגעת פגיעה אקדמית אנושה בסטודנטים עקב ביטול השיעורים של חברי הסגל הזוטר – זאת לא היתה החוויה שלי. הייתי סטודנט בשנה א' בזמן השביתה ב-2001, ואף נכחתי בשיעור שפוצץ. אישית, הערכתי שלא ניזוקתי אקדמית מהשביתה.

אבהיר שאני לא מדברר את ארגון הסגל הזוטר, אלא מביא את הסיבות שגרמו לי אישית לתמוך בשביתה. למעשה, בארגון בכלל לא יודעים שאני כותב את הפוסט הזה. כשהארגון מקיים תעמולה בעד השביתה הוא נותן דגשים אחרים, ששווים התייחסות גם הם, ואני מעודד אתכם להכיר גם אותם וגם את עמדת האוניברסיטה כשאתם באים לגבש דעה.

כמו כן, אבהיר שמבחינתי הגיוני לפוצץ שיעורים ע"י גרימת רעש, או ע"י פעולות לא אלימות. כמובן, לא הגיוני להפעיל אלימות פיזית (וממה שאני יודע, לא הופעלה כזו), ולא הגיוני לתקוף מילולית באופן אישי חברי סגל שבוחרים שלא לשבות. לצערי הבנתי שפעילי הארגון העבירו לפסים אישיים כמה עימותים עם חברי סגל שלא שובתים, ואני מתנגד לכך וקורא להם לחדול מכך. אני בטוח שאם מפוצצים שיעור, אפשר לעשות את זה למשל ע"י קריאת סיסמאות שמסבירות את הסיבה למאבק שלנו, ובטח שאין מה 'ליפול' על חברי ארגון שבחרו שלא לשבות.

הפוסט התפרסם לראשונה בדה מרקר. עוד לפני כן, הוא הועבר לדוברות האוניברסיטה עם בקשה לתגובה, ותגובתם תובא אם תתקבל.

אהלן, מזמן לא דיברנו פה על קורות חיים 🙂 הפוסט הפעם מנסה לתת זווית יותר אופרטיבית מהרגיל לדיון שלנו בנושא.

כזכור, המגייס מרפרף על קורות החיים במשך כ-30 שניות, ובזמן הזה צריך להחליט: לזמן לראיון – כן או לא. בזמן הקצר הזה המגייס לא קורא את כל הטקסט שמופיע בקורות החיים. ככל שסעיף מופיע יותר למעלה, או יותר בהדגשה, יש סיכוי גבוה יותר שהמגייס יטרח בכלל לקרוא אותו. מסיבה זו, ככל שסעיף מעיד יותר לטובה עליך ועל ההתאמה שלך למשרה, עדיף שהוא יהיה יותר למעלה ויותר מודגש.

הפעם נלך בכיוון ההפוך, ובמקום לחשוב איך לכתוב באופן מיטבי את קורות החיים, נדבר על איך להסתכל עליהן במבט ביקורתי. לאור הכתוב מעלה, אני מציע משהו פשוט: להעתיק רק את החלקים המודגשים, באותו סדר, למסמך חדש, ולהשתכנע שהם מעידים עליך כמה שיותר לטובה.

וכשאני כותב "להשתכנע", אני ממש מתכוון לזה. אני מציע לסגור לכמה דקות את המסמך עם קורות החיים המלאים, ולהתמקד רק במסמך עם הקופי-פייסט של החלקים המודגשים. נעזוב שניה שזה לא נראה טוב מבחינת ניסוח – בואי תשאלי את עצמך: "האם באמת אני בונה פה את הקייס הכי חזק שיש למה כדאי לראיין אותי? האם יש אינפורמציה שמעידה עלי לטובה ולא מופיעה פה באופן ברור?". אם התשובה אינה "כן" מובהק, משהו לא בסדר, וכדאי לחזור לשולחן השרטוטים. הטקסט הזה צריך לאיית למגייס את כל הסיבות שאת עשויה להתאים למשרה. הייתי מציע פה להניח שהמגייס קורא את קורות החיים בשיא העצבנות כשלפניו עוד ערימה של קורות חיים נוספים שהוא צריך לעבור עליהם – אבל כידוע אין צורך להניח את זה, כי זה פשוט מה שקורה 🙂

אחרי שסגרנו את התוכן של קורות החיים, נעבור לפורמט הויזואלי. אני ממליץ להתמקד בפורמט סולידי ופשוט לקריאה, ובמיוחד – לא ממליץ על פורמט של שני טורים. לפחות כשאני קורא קורות חיים בפורמט הזה, לא ברור לי באיזה סדר הכותב התכוון שאקרא אותם. להתחיל מטור אחד, לקרוא את כולו, ואז לעלות למעלה ולקרוא את השני? או אולי לקרוא אייטם מהטור הראשון, אייטם מהשני, וחוזר חלילה?

כאמור, סדר הקריאה של הסעיפים משנה מאוד, כי הוא צריך להסביר לקורא את כל הסיבות שכדאי לראיין אותך, לפי הסדר. הקורא הטיפוסי יקרא את X הסעיפים הראשונים, ובזמן הזה הוא מניח שמיצית את ה'תחמושת' העיקרית שמעידה עליך לטובה. אם עד עכשיו הוא לא התרשם, הוא לרוב לא הולך לחפש בהמשך קורות החיים סיבות נוספות לראיין אותך. (כן יש מגייסים שיקראו הכל, ואפילו ינסו לסדר לעצמם בראש את הסעיפים בסדר אופטימלי גם אם זה לא הסדר בו הם כתובים – אבל להערכתי, הם מיעוט).

להערכתי, כמו שסדר הקריאה בפורמט של שני טורים לא ברור לי, הוא גם לא ברור לקורא הטיפוסי, ובכך גורם לשונות גבוהה באופן שבו קורות החיים מתקבלים. שונות גבוהה זה בדיוק ההיפך ממה שאת רוצה – את רוצה קורות חיים שמסבירים באופן ברור ותמציתי את החוזקות שלך.

על מנת להבהיר את הנקודה הזו, אנצל את ההזדמנות וארד קצת על קורות החיים לדוגמה שמוצעים ב-google docs.

הנה מה שמפריע לי, ויש לא מעט:

• חלק מהטקסט מופיע בגודל פונט 8, וזה סתם עושה למראיין חיים קשים כשהוא צריך לכווץ את העיניים בשביל לקרוא. אני לא רואה סיבה לרדת מגודל 12.
• בהמשך לסעיף הקודם, הטקסט נורא 'רוקד בעיניים' כי כל שניה עוברים בין פונטים שונים, גדלי פונט, צבע שחור או אפור, טקסט נטוי, נצנצים, ועוד ועוד. לפחות לי קשה לקרוא טקסט כזה, ואני מעריך שאני לא לבד. אני ממליץ להיצמד לטקסט שחור בגודל פונט אחיד (שהוא לפחות 12!), ולהדגיש באופן אסטרטגי בעזרת בולד וקו תחתון. (מי שרוצה להגדיל פה ושם את גודל הפונט בכותרות, זה בסדר, אבל לא כדאי להגזים).
• פורמט שני הטורים מופיע פה במלוא הבעייתיות שלו, כשהכותב החביא את החלק של הפרסים אי שם בטור השני, בגובה אמצע העמוד. פרסים הם תחמושת מצוינת להדגים שדברים שעשיתם בעבר, עשיתם היטב. זה מעיד עליכם לטובה גם אם מדובר בתחום לא קשור: למשל, אם הצטיינתם בתור משק"י ת"ש בצבא, סימן שלקחתם את התפקיד שלכם ברצינות, ומבחינת חלק מהמראיינים זה מעלה את הסיכוי שתיקחו גם את העבודה שלכם ברצינות. כמו שהפרסים מופיעים כרגע, יש סיכוי סביר שהמגייס אפילו לא יגיע לחלק הזה.
• גם אם נעזוב שניה את המיקום של הפרסים, פורמט שני הטורים יוצר בעיות בקריאה. כמה אתם בטוחים שהמגייס קורא את ראש הטור הימני? זה החלק של skills, שאפרש בתור המקום שמכיל את חלק ה'טכנולוגיות' שדיברנו עליו פה. האם אתם בטוחים שהמגייס הגיע לשם, ויודע למשל שיצא לכם לכתוב ל-Android?
• קורות החיים האלה נראים כאילו הכותב ניסה לדחוס הכל בכח לעמוד. בתור ג'וניורים, לרוב לא תצטרכו יותר מעמוד אחד על מנת להסביר מה החוזקות שלכם (ולרוב יספיק עמוד לא מלא), אבל אין בעיה עקרונית להשתמש ביותר מעמוד בודד. כמובן, הבעיה הרגילה עם טקסט שמופיע בעמוד השני (וגם בתחתית העמוד הראשון) היא שהקורא הטיפוסי לא יגיע לשם.

לסיכום, קורות חיים טובים מבהירים את החוזקות שלכם, מהמרשימה למרשימה פחות. דרך אחת לבדוק שזה המצב אצלכם היא להעתיק את הטקסט המודגש בלבד למסמך חדש, ולבדוק שאלו אכן החוזקות העיקריות שלכם, בסדר הנ"ל. בקורות החיים עצמם אין צורך להסתבך עם עיצובים מתוחכמים, ואם הם מתוחכמים מדי, כנראה שעדיף להימנע מהם. להתראות בפעם הבאה 🙂

תודה לטליה ביקסון שנתנה פידבק על טיוטה של הפוסט. הפוסט פורסם לראשונה באתר של הבלוג ב-The Marker.

שלום לכן,

בחום הזה אין לי כח לכתוב פוסטים חדשים 🙂

אבל למזלי אני לא צריך, כי מצאתי משהו הרבה יותר טוב מפוסט שלי: אתר שמלמד מבוא ל-reverse engineering, באדיבות אופיר הרפז.

Reverse Engineering, או להלן RE, היא האומנות של לקחת קוד מקומפל ולהסביר איך הוא עובד. למשל, להסביר במלים איך התוכנה עובדת, או לכתוב קוד שקול בשפה אחרת. לפני שנסביר למה זה מועיל בקורות חיים וכל זה, נבהיר משהו יותר חשוב: זה ממש מגניב, במיוחד כשלומדים את זה לראשונה! מבחינתי זאת קודם כל הזדמנות לשקם את העניין במדעי המחשב בסוף תקופת הבחינות הבאה עליכן לטובה 🙂

מבחינת קורות חיים: ממה שהתרשמתי, האתר נותן מבוא מצוין, אבל בטח לא יביא אתכם למומחיות בנושא. למעט אם יש נסיבות מיוחדות, לאלו מכן שהשלימו את האתר, הייתי כולל את הסעיף 'שליטה בסיסית ב-reverse engineering' בתחתית רשימת הטכנולוגיות בהן אתן שולטות.

להתראות כשהטמפרטורה תחזור לשפיות 🙂

שוב שלום לך. בפוסט הזה הזכרנו בקצרה את היתרונות בהעלאת הפרוייקטים המרכזיים שלך לאתרים בסגנון GitHub. כזכור, GitHub הוא אתר המאפשר לכל דיכפין להעלות קוד, כך שהקוד יהיה זמין לציבור הרחב. יש הגיון מסוים בלהעלות את הקוד של הפרוייקטים המרכזיים שלך לאתר, ולתת לינק לקוד בקורות החיים. הפעם ניכנס קצת יותר לעומק, ונסביר איך לעשות את זה באופן כמה שיותר מרשים.

לפני שנסביר איך עושים את זה, נדבר שניה על למה וכמה זה תורם. בגדול, אם את סטודנטית עם ממוצע סביר במוסד מהעשיריה הראשונה, את צפויה לקבל גם ככה הזמנות לראיונות, וזה כנראה לא יתרום המון. למעשה, לרוב המראיינות אין זמן וכח להיכנס לעמודי GitHub של מועמדים ולהתרשם, כך שאם את גם ככה מקבלת ראיונות, אולי זה אפילו לא שווה את הזמן שלך, ובוודאי שזה לא שווה השקעת זמן עצומה.

אחרי שאמרנו את זה, התרגיל הזה כן עשוי לתרום משמעותית במקרים שאין 'חותמת איכות' סטנדרטית – מועמד עם ממוצע נמוך, או ממוסד בעל 'מוניטין' נמוך, או אפילו מועמד ללא תואר לחלוטין. במצבים האלה, יש הגיון להזיז את תיאור הפרוייקטים לראש העמוד בקורות החיים, ולהדגיש שהקוד זמין ב-GitHub עם לינקים. נתקלתי אפילו במקרים של מועמדים חסרי נסיון (וחסרי 'לגיטימציה חברתית') בהם המראיינים ביקשו מיוזמתם לראות את הקוד של הפרוייקטים שמופיעים בקורות החיים. כך שאם אתם חושדים שאתם נופלים במשבצת הזו, כדאי להיות ערוכים, ולהעלות את הקוד מראש באופן כמה שיותר מרשים.

אני מניח שבשלב הזה יישמת כמה שיותר מהטיפים מהפוסט הקודם:

• הקוד כתוב בקונבנציית קוד הגיונית, שמתאימה לשפה בו הוא כתוב. לצערי, מוסדות לימוד לא תמיד טורחים ללמד קונבנציות, וחלק מהסטודנטים מגיעים למצב שיש פרוייקטים גדולים שנכתבו לא על פי הקונבנציה המקובלת. במצב הזה, אם מתכנתת מנוסה תסתכל על הקוד, היא כנראה תוריד למועמד נקודות. אפשר כמובן לשכתב את הפרוייקט, אבל לא לכולם יש זמן לזה, וכאמור, למועמדות חזקות בכלל לא ברור שזה יתרום משהו. במקרים הללו, אני מציע לשקול את העלות מול התועלת שבפרסום הקוד.
• הקוד מפורמט בעזרת כלי פירמוט אוטומטי מתאים לשפה. למי שתוהה האם אפשר לחפף בסעיף הזה – לא כדאי. קוד לא מפורמט פשוט נראה לא טוב בעיני מתכנתות ותיקות, ולפרמט את הקוד לוקח רק כמה דקות.
• הקוד משתמש במערכת build, כגון Makefile או Maven. גם פה, השקעת הזמן הדרושה לא גדולה, ושווה את היתרונות.
• הקוד כולל טסטים. על הסעיף הזה כן ניתן לדלג, ואין צורך להתחיל לכתוב טסטים במיוחד.

בנוסף לדברים הנ"ל, כדאי לוודא ש:

• אין שגיאות איות מביכות באנגלית בשמות המשתנים והפונקציות. זאת נקודה חשובה, ובמידת הצורך, בהחלט כדאי להיעזר בחברה ששולטת היטב באנגלית. [1]
  עדכון, ותודה לידיד הבלוג ברוך: סביבות הפיתוח של JetBrains זמינות בחינם לסטודנטים, ומאפשרות להתקין plugins של בדיקת איות. לא ניסיתי, ואני לא בטוח איך זה עובד עם שמות בשיטת CamelCase, אבל שווה לנסות.
  
• שמות המודולים והפונקציות נבחרו באופן סביר (ולכל הפחות, ניכר שנעשה מאמץ מינימלי לבחור שם קריא, ולא שם בסגנון my_func). כמובן שממש לא כדאי להעלות קוד שלא מקיים את התנאי הזה.
• אם את מכירה מתכנתת שכבר עובדת בתעשיה, ויכולה לבקש ממנה להסתכל על הקוד (מה שנקרא code review), זה כמובן יכול לתרום המון. אם את לא מכירה, אפשר להסתדר גם בלי 🙂

עמוד הפרוייקט

ב-GitHub לכל פרוייקט יש עמוד ראשי, שמאפשר לא רק להסתכל בקבצי הקוד, אלא כולל מעין דברי פתיחה שמסבירים מה הפרוייקט עושה, איך מקמפלים אותו, וכו'.

אפשר לראות דוגמאות פה או פה. העמוד הזה הוא בעצם הצגה יפה של קובץ טקסט רגיל בשם README.md שנמצא בתיקיה הראשית של הפרוייקט, וכולל טקסט רגיל עם מעט הוראות עיצוב בפורמט הזה. גם בפרוייקטים שלך, כדאי ליצור עמוד כזה, ולהסביר בו מה הפרוייקט עושה ואיך מקמפלים או מתקינים אותו.

מה הפרוייקט עושה

כדאי לפתוח בדברי הסבר על מה הפרוייקט עושה, סקרינשוטים, ושאר ירקות. כמו בחלק הרלבנטי בקורות החיים, כדאי שהניסוח יהיה כמה שיותר מרשים וקולע.

היסטוריית commits

GitHub הוא בעצם אתר המאפשר לכולם להשתמש ב-git, מערכת פופולרית לניהול גירסאות. המטרה המרכזית של האתר היא לאפשר לקבוצה של מתכנתות לעבוד במשותף על קוד, תוך כדי שיש רישום מסודר של כל שינוי בקוד, ותוך כדי שאפשר 'לקפוץ חזרה בזמן' לגירסה קודמת של הקוד. ב-git, כל גירסה חדשה של הקוד לאחר שינוי נקראת commit.

כמובן, זה אפשרי טכנית לסיים לעבוד על הקוד, ואז להעלות את הגירסה הסופית של הקוד ל-GitHub. אבל עדיף להעלות גירסאות ביניים במהלך העבודה על הקוד, ובכך לאותת למגייס שאת שולטת ב-git. בלשון טכנית: עדיף לא להעלות את הגירסה הסופית של הקוד ב-commit הראשון, אלא לעבוד על הקוד, ומדי פעם, להעלות commit עם הגירסה הנוכחית.

עבודה שוטפת גם git מאפשרת לך לכלול בקורות החיים את הסעיף 'שליטה ב-git' (תחת "שליטה בטכנולוגיות") והסעיף הזה סה"כ תורם. אבל אפילו אם המגייס נכנס לעמוד הפרוייקט, יש סיכוי נמוך שהוא ישים לב האם יש היסטוריית commits ארוכה או של commit בודד. לכן למי שאין זמן להתעסק בזה, אין בעיה מיוחדת להעלות את הגירסה הסופית בלבד (ואם זאת כל המעורבות שלכם עם git, אין טעם לכתוב בקורות החיים שאתם שולטים ב-git).

הוראות קומפילציה

זה כמובן מאוד לא פשוט לתת הוראות קימפול מספיק כלליות ככה שכל אחד, ללא תלות במערכת ההפעלה שהוא מריץ, גירסת הקומפיילר, והחבילות המותקנות, יוכל לקמפל את הקוד ללא בעיות. למעשה תוך כדי שאני כותב את זה, הפרוייקט השני אליו קישרתי, פרוייקט מאוד ידוע בשם TensorFlow, לא מתקמפל על שתי מערכות הפעלה מתוך החמש בהן הוא מנסה לתמוך 🙂 למרות זאת, כן כדאי לנסות לתת הוראות כמה שיותר כלליות. נסי לכלול במידת האפשר את הדברים הבאים:

• על איזה מערכות הפעלה קימפלת בהצלחה. הניסוח המקובל הוא כנראה משהו בסגנון
• Compiles successfully on Ubuntu-16.78. Should also compile on other linux variants, with some hand holding. Other operating systems are currently not supported.
• לכל אחת מאותן מערכות הפעלה, איך אמורים לקמפל. אם יש לך את הזמן, כדאי לעשות מאמץ סביר לוודא שהוראות הקימפול הללו אכן עובדות במחשב נוסף, לא רק על המחשב שלך.
• באיזה ספריות חיצוניות הפרוייקט משתמש. במידת האפשר, כדאי לצרף גם הוראות התקנה לספריות הללו, למשל
• On Ubuntu: sudo apt-get install bla bli blu
• במידת האפשר, כדאי ליצור קובץ Docker, על מנת לפתור מראש כמה שיותר בעיות תלויות וכו'.
• אם יש אפשרות להעלות אתר לדוגמה שמריץ את הקוד של הפרוייקט, זה כמובן מבורך. במצב הזה, כדאי ללנקק לאתר גם ישירות מקורות החיים, לא רק מעמוד הפרוייקט.

כמובן, ככל שהעמוד יותר מרשים ומדוגם, את 'מרוויחה נקודות' – שוב, תחת ההנחה הלא-טריוויאלית שהמראיין בכלל טרח להיכנס אליו. אני רק רוצה להבהיר שוב שאפשר גם להפסיד נקודות: המראיין מניח שאם מועמד בחר להציג מיוזמתו את הקוד של הפרוייקט, אז מבחינת המועמד זה הקוד הכי טוב שהוא יודע לכתוב. ממש כדאי שהקוד יקיים את רוב הסעיפים שקיטלגתי כחשובים מבין הסעיפים הכתובים מעלה. אם אין אפשרות ריאלית להביא את הקוד למצב הזה, כנראה שעדיף לא להעלות אותו. תמיד ניתן קודם כל לבדוק את מצב השוק בעזרת קורות חיים שלא כוללים את הטריק הזה, ורק במידת הצורך, להשקיע את הזמן בלהעלות את הקוד וליצור גירסה שניה של קורות החיים שכוללת לינק לקוד. אבל שוב, אם העלינו – הקוד צריך להיות טוב; אין טעם להעלות קוד במצב לא טוב 'כדי להגיד שעשינו'.

העמוד שלך ב-GitHub

בנוסף לעמוד של כל פרוייקט, GitHub מאפשר לכל מפתחת ליצור עמוד משלה. למעשה, העמוד הזה נוצר אוטומטית עם לינקים לפרוייקטים שהעלית לאתר, רק שאת רוצה ליצור עמוד מדוגם, שמציג את הפרוייקטים באופן כמה שיותר מרשים.

לשמחתי נתקלתי בדוגמה מוצלחת – שימי לב שהעמוד כולל:

• תמונת פרופיל (למרות שזה לא חובה, ומי שלא מרגישה עם זה בנוח – באמת לא קריטי).
• קווים לדמותו של המפתח, במשפט מתחת לתמונת הפרופיל.
• מספר פרוייקטים ספורים שהמפתח בחר בקפידה להציג בעמוד הראשי שלו, מתוך הrepositories שהוא תרם להן (אין מה להגיד, הבחור הזה רציני, ותרם ל-150 repositories; זאת ממש לא הרמה של בוגר טיפוסי בארץ, אלא הרבה מעבר לכך, כך שאין מה להשוות מולו ולהילחץ).
• כל פרוייקט כולל גם הסבר במשפט.

זהו בינתיים 🙂 נתראה בפעם הבאה.

[1] באופן מפתיע, נראה שאין כלי spell checking לקוד שתפסו. לדעתי לא יהיה קשה לבנות כלי בסיסי כזה שמבוסס על regular expressions ועובד סביר 'אם מחזיקים לו את היד' [2]. האם יש בין הקוראות מישהי שרוצה לבנות את הכלי הזה לטובת הכלל? לדעתי אפשר בכמה שעות ליצור גירסה ראשונית. אוכל לתרום את הסקיצה שיש לי בראש לגבי מבנה הכלי, ולייעץ פה ושם.

[2] כן, כן. אני יודע…

הפוסט פורסם לראשונה [3] באתר של הבלוג ב-The Marker.

[3] הכותרת ותת-הכותרת שעלו בדהמרקר נכתבו ע"י המערכת, ולא על ידי. להערכתי, יש הן מכללות והן מוסדות לא אוניברסיטאים אחרים (שאין להם את המלה "מכללה" בשם) בעשיריה הראשונה של המוסדות בארץ.

שוב שלום, וברוכות הבאות לתקציר המנהלות התקופתי שלנו. תקצירי המנהלות הן הזדמנות טובה לחזור קצת על החומר לקוראות הותיקות של הבלוג. הפעם נחזור על החומר משלושת הפוסטים בנושא התנהלות בין אישית בראיון. חדשה בבלוג ולא בטוחה מה קורה פה? כדאי להתחיל מההתחלה.

למה בכלל ההתנהגות הבין אישית בראיון משנה? כי אנשים הם חיות חברתיות שפיתחו במשך שנים אינסטינקטים של תקשורת לא ורבאלית, וכמו שההתנהגות האנושית הזו באה לידי ביטוי בכל סיטואציה אחרת בחיים, היא תבוא לידי ביטוי גם פה (ובגדול).

אתם רוצים להגיע למצב בו המראיין מעריך שהוא ישמח לעבוד איתכם ולאכול איתכם צהריים כל יום.

שפת גוף

אני לרוב שם דגש על שלוש נקודות עיקריות: קשר עין עם המראיין, שפת גוף פתוחה וחיובית, ושיקוף של המראיין.

• קשר עין – חשוב לשמור על קשר עין שוטף עם המראיין. לא כדאי לבהות באופן רצוף במראיין; רוב האנשים מסיטים את מבטם ממי שהם מדברים איתו בצורה טבעית כל כמה שניות, וזה בסדר. כן כדאי להחזיר את המבט למראיין אחרי שהסטתם את המבט, כל פעם לכמה שניות.
  אם המראיין מספר על המערכת המסעירה שבונים בצוות שלו – בנוסף לשמירה על קשר עין, הוא מאוד יודה לכם אם נגיד תהנהנו כל כמה שניות, ובכך תתנו לו פידבק לא-ורבאלי שאתם עדיין איתו ולא איבדתם עניין 🙂
• שפת גוף פתוחה וחיובית – מכיוון שראיון הוא סיטואציה מלחיצה, אנשים נוטים לכווץ את שפת הגוף שלהם: לשלב ידיים, לקרב את הכתפיים, ולכופף את הגב. נסו להימנע מהדברים האלה, הם יוצרים אווירה לא טובה, וגם ממשיכים אצלכם את תחושת הלחץ. גם אל תעשו את ההיפך, ותתפרשו בכיסא בפישוק רגליים ו"לארג'יות". נסו לנטרל את ההתנהגות הסגורה: להביא את הגב והכתפיים למצב נטרלי ונוח. אל "תישפכו" לתוך הכיסא, אלא שבו בגב זקוף. אם אתם לא בטוחים מה לעשות עם הידיים כי כרגע אתם לא כותבים או מדגימים משהו, אפשר לשים אותן בצורה לא משולבת על הברכיים, או על משענות הכיסא. אל תעשו תנועות עצבניות עם הידיים מתוך חוסר-מעש, מה שנקרא בלעז don't fidget.
• שיקוף של המראיין – כחלק מאותה התנהגות לא ורבאלית שמוטמעת בנו בתור בני אדם, אנחנו רגילים לשקף את שפת הגוף של האנשים איתם אנו מדברים. חשוב לא לחקות את המראיין אחד לאחד, אלא בסה"כ לשים לב מה המראיין משדר, ולנסות לשקף את זה. האם המראיין התלוצץ איתכם? יופי, הוא מנסה לשבור את הקרח ולהוציא אתכם מהלחץ, זרמו איתו ופרגנו לו חיוך. מצד שני, מתישהו המראיין ירצין, כנראה בתחילת השאלות הטכניות – שקפו את זה ושדרו לו שאתם מבינים שכמה שהיה נחמד לשוחח, עכשיו הוא צריך לבחון אתכם.

מדי פעם אני שומע את התגובה הנפוצה "למה שאצטרך את זה? אני יודע לדבר עם אנשים, אני גם ככה עושה את זה בחיים :-)". עשו לעצמכם טובה, ובידקו את הטענה הזו בראיון-דמה. מנסיוני, חלק מהאנשים יופתעו 🙂

הצגה ראשונית

הדרך בה תציגו את עצמכם בתחילת הראיון, באופן מילולי ולא-מילולי, תקבע את הרושם הראשוני שתותירו אצל המראיינת. אני מניח שבמהלך חייכם חפרו לכם מספיק שכדאי ליצור רושם ראשוני חיובי, אז לא נחפור עוד וניגש לעניין.

לרוב, המפגש הראשון שלכם עם המראיינת יהיה כשהיא תבוא 'לאסוף אתכם' מאיזשהו איזור המתנה או לובי. היא לרוב תפנה אליכם בסגנון "היי, את פזית?", ייתכן שתציג את עצמה בשמה, בתקווה עם חיוך קל, ולרוב תושיט את ידה ללחיצת יד. זה זמן מצוין לשכוח שאתם לחוצים, ובמקום זה ליצור קשר עין, לפרגן לה חיוך בחזרה, לענות שכן, אתם פזית, וכמובן ללחוץ את ידה.

בשלב די מוקדם בתחילת הראיון, המראיינת תבקש שתספרו על עצמכם, ועכשיו האקשן מתחיל 🙂

הדרך הכי חיובית להציג את עצמכם היא להסביר בכמה משפטים מה הרקע הרלבנטי שלכם, תוך כדי שאתם מוסיפים כמה פרטים שנותנים לאינטראקציה נופך מעט אישי. למשל, "היי, אז אני פזית, אחרי שהשתחררתי מגולני ועשיתי את הטקס המתבקש של טיול אחרי צבא, התחלתי ללמוד מדעי המחשב בבן גוריון, ועכשיו אני בסוף שנה ב'". כדאי להסתפק במשפט או שניים, שמספרים בעיקר על הרקע הרלבנטי שלכם, אבל גם מזכירים בחצי משפט משהו אישי – עדיף משהו חיובי כמו שירות צבאי משמעותי, אם אתם מתכנתים מגיל מוקדם, או אולי אפילו תחביב מעניין. לא כדאי לתת לנופך האישי 'להשתלט על המסר', ועדיף להגביל אותו לכחצי משפט או משפט. אם יש מידע מקצועי רלבנטי שמייחד אתכם ויעניין את החברה, כדאי להזכיר אותו בקצרה: קורסי בחירה רלבנטיים, או סיבה מיוחדת שרציתם להתראיין דווקא בחברה הזו.

המראיינת מצפה להצגה ראשונית של כמה משפטים ספורים. כדאי להיות תמציתיים ולהביא בעיקר אינפורמציה רלבנטית, עם מעט 'תיבול' של נופך אישי. עדיף לבנות מראש את ההצגה הראשונית כך שאתם יודעים אילו נקודות אתם רוצים להעביר, ובאיזה סדר. אבל כדאי לא ליצור רושם שאתם מדקלמים טקסט ששיננתם.

כדאי לשים את הטלפון על שקט, עוד לפני שאתם נכנסים למשרדי החברה.

בהייטק הישראלי לרוב לא מצפים מכם להתלבש באופן רשמי במיוחד לראיון. חשוב רק להמנע מלבוש שמשדר זלזול, כמו גופיות וכפכפים. לגבי לבוש גברים: ג'ינס, טי-שירט ונעלי ספורט הם לבוש יומיומי מקובל בתעשיה, ומנסיוני אין בעיה להגיע לראיון ככה. אפשר גם ללבוש חולצה מכופתרת או חולצת פולו. להערכתי ברוב החברות זה בעיקר לא משנה.

לגבי לבוש נשים, שאלתי מתכנתת שאני סומך עליה: גם לדעתה כדאי פשוט להתלבש מסודר, ולא צריך יותר מזה. אין בעיה ללבוש חולצה ומכנסיים כפי שתיארתי למעלה, וגם אין בעיה ללבוש שמלה. הדבר הכי חשוב לגבי הבגדים, מעבר לכך שהם לא יהיו זרוקים, הוא שאת אישית תרגישי איתם בנוח.

גם לגבי הופעה, צריך בעיקר להימנע ממשהו שעשוי להיתפס כמזלזל, ולסדר את השיער (ו/או הזקן).

החצנת רגשות הפגנת חיוביות

את אולי חושבת שראיון עבודה הוא לא הזמן להתנהגות מוחצנת. אבל משום מה, יש מראיינים שמצפים ממך להפגין רגשות עזים בראיון, בעיקר בטחון עצמי ו-passion.

העניין הוא לא להפגין בצורה מוחצנת רגשות מופרזים. אבל כן כדאי להסביר, קודם כל לעצמך, ואח"כ בראיון, למה את מתעניינת דווקא בקורסי הבחירה/פרוייקטים שבחרת לעשות. גם אם התשובה היא "זה הקורס בחירה שהסתדר הכי טוב במערכת", נסי למצוא דברים שאהבת בו, ולהימנע מתשובות לקוניות בסגנון "זרמתי עם מה שהוצע לי" – זה פתח לאובדן נקודות מיותר.

גם לגבי הפגנת בטחון עצמי, לא כדאי 'לשחק אותה'. הדגשים על שפת גוף מתחילת הפוסט יעשו את רוב העבודה, ואמורים למנוע ממך לשדר חוסר בטחון עצמי מופגן. מה שכן, למי שיש בעיות לחץ (תופעה נפוצה שאין מה להתבייש בה), כדאי לעבוד עליהן לפני תקופת חיפוש העבודה. אני בוודאי לא מומחה לנושא, אבל יכול להציע לנסות טכניקות הרגעות שונות (אולי מדיטציה, או אולי זה?), ובמידת הצורך לעשות הרבה ראיונות דמה עם חברים, עד שרואים ש'העסק זורם'.

אגב, בהחלט הגיוני לתהות האם לסנן מועמדים לפי החצנת הרגשות שלהם היא אסטרטגיה הגיונית למעסיק. אנשים מכובדים ממני פירסמו דברים שגורמים לי לחשוש שמא אולי לא. אבל כרגע הרבה אנשים מראיינים ככה, וכדאי לקחת את זה בחשבון. בכל מקרה, החצנת רגשות או לא, יהיו מראיינים שפשוט לא ילך לכם איתם, ולא באשמתכם. המשיכו הלאה לראיון הבא כאילו לא קרה כלום, ואז היזכרו שבעצם באמת לא קרה כלום 🙂

שאלות על החברה בסוף הראיון

סוף הראיון נותן לך הזדמנות נוספת להדגים התלהבות, כשהמראיינת תשאל אותך אם יש לך שאלות: כן, יש לך שאלות, ועוד איזה! 🙂 חשוב לשאול שאלות, כי המראיינת מצפה שתשאלי שאלות, ואם 'תייבשי אותה', זה יפגע באינטראקציה הבין-אישית.

זה לא קריטי מה תשאלי, כל עוד את שואלת משהו על החברה (לא "מה תהיה המשכורת שלי"), וממשיכה לשמור על אווירה חיובית ולהפגין התעניינות. זאת גם הזדמנות להראות למראיינת שקראת על החברה לפני הראיון: למשל לשאול "הבנתי שהמוצר שלכם עושה ככה וככה, ולכן הלקוחות הם חברות כאלה וכאלה – הבנתי נכון?". רוב המראיינים ישמחו לחפור לענות בהרחבה.

אם המראיינת היא מתכנתת בכירה או ראשת צוות, כדאי לשאול שאלות טכניות: איך נראה תהליך הפיתוח, באיזה שפות וטכנולוגיות משתמשים, האם יש טסטים אוטומטיים, האם היא יכולה לתת פיצ'ר שאת עשויה לעבוד עליו, וכו'. השאלות הללו הן הזדמנות לעמוד על טיבה המקצועי של המשרה.

אם המראיין הוא איש לא טכני, למשל מ-HR, כדאי לשאול על החברה: על המוצר שהחברה מוכרת, האם בין הלקוחות יש חברות ידועות, כמה אנשים יש בקבוצת הפיתוח, האם הגיעו ג'וניורים בעבר ומה קרה איתם, וכו'.

השאלה על הג'וניורים שהגיעו בעבר מאפשרת להעריך מה הסיכוי שתגיעי ו'זה לא יסתדר'. התשובה האידיאלית היא "בטח, כל שנה מגיעים כמה ג'וניורים, רובם ממשיכים בחברה כמה שנים". זאת אינדיקציה שהחברה יודעת לגייס ג'וניורים שמתאימים לה, יודעת להכשיר אותם, ויודעת למה לצפות מהם. אם אנשים נשארים כמה שנים, אז כנראה שההתקשרות היתה מועילה לשני הצדדים. שימי לב לתשובות בסגנון "מגיעים פעם ב-" או "לא, את תהיי הראשונה" – אם יש לך אלטרנטיבות, לא ברור שכדאי להמר על חברה שבחיים לא שכרה ג'וניור, לא בהכרח יודעת איך להכשיר ג'וניור, וכו'. המראיינת לא תנדב את המידע הזה, אז אם את חושדת שיש פה בעיה, נסי לשאול בזהירות "אפשר לשאול כמה בערך הגיעו? שניים-שלושה? עשרה?", "ואפשר לשאול כמה מהם עדיין עובדים אצלכם?".

זהו בינתיים. נתראה בפוסט הבא 🙂

הפוסט פורסם לראשונה באתר של הבלוג ב-The Marker.