חודש: מאי 2017

שלום, וברוכה הבאה לפוסט ההרגעה על הממוצע. בואי ניקח כמה רגעים, ננשום עמוק, ונדבר בפתיחות. ברור לי שאצל רוב הסטודנטים, הממוצע הוא מקור אינסופי לחרדות, חששות, תכנון חלופות, ותרחישי מה-יקרה-אם. ונדמה לי שכשעוסקים בנושאים כאלה כדאי לקחת פרספקטיבה, ולראות את הדברים באופן אובייקטיבי ומאוזן.

בואי נתחיל ביחד בניסוי מחשבתי: ננסה להעריך את אחוז בוגרי האוניברסיטאות בכל שנה במדעי המחשב והנדסת חשמל שמצליחים להשתלב במשרה בהייטק. אני לא מדבר על משרת החלומות, אלא בסה"כ על משרה בתחום. זה הרי מספר בין אפס למאה, ואין פה יותר מדי אפשרויות: 90 אחוז? 80 אחוז? אולי פחות? אני רציני: בואי קחי חצי דקה ותגידי לעצמך מה ההערכה שלך לאחוז הזה. אני מחכה פה, אחרי הנקודות 🙂

.

.

.

.

.

.

.

נו, מה יצא לך? לי יצא שסביר שהוא בין 90 ל-95 אחוז, ואם לא, אז מאוד סביר שהוא בין 85 ל-100 אחוז. אני מוכן שתנסי לשכנע אותי שהוא "רק" 80 אחוז, אבל אפילו ההערכה הזו נשמעת לי נמוכה בצורה חריגה (לצערי, אין לי נתונים מספריים בנושא).

בכל מקרה, אם קיבלת את ההערכה שמדובר בכ-90 אחוז, פלוס-מינוס, אז המסקנה פשוטה: הסיכוי שלך להשתלב בתעשיה, כמספר, הוא גבוה.

והאמת שזאת גם היתה המסקנה שלי. בכנות, כשכתבתי את הטיוטה הראשונה של הפוסט הזה, לא ידעתי מה לכתוב, בהיתי בדף, וחשבתי "אוף, כל הלחץ המיותר הזה סביב הממוצע… מה כבר יש לי להגיד חוץ מזה שאין מה לדאוג?". בסוף הכרחתי את עצמי פשוט לכתוב את מה שיש לי בראש, והגעתי לטקסט הבא (קופי-פייסט, נשבע): "באמת שאין לי הרבה מה להגיד, מעבר לאמת הפשוטה: בשנים האחרונות, הביקוש למתכנתים ומהנדסים בהייטק הישראלי מספיק גדול לעומת ההיצע, כדי שרוב הבוגרים הטריים יצליחו להשתלב בתעשיה. לצערי אין לי נתונים מספריים בנושא, אבל אני מעריך שאחוז הבוגרים שמצליח למצוא משרה הוא לפחות תשעים ומשהו אחוז."

אז לדעתי זו צריכה להיות נקודת המוצא לדיון: אם מסתכלים על התמונה הכוללת, הסיכוי שלך להשתלב בתעשיה הוא באמת גבוה. למרות זאת, אתפתה ואנסה להוכיח זאת גם בעזרת מעט הנתונים שהשגתי. כשמסתכלים על התפלגות הממוצע בעת סיום התואר בהנדסת חשמל בת"א, האחוזון ה-20 הוא ממוצע 78. אני מקווה שתסכימי איתי שסביר מאוד שלפחות 80 אחוז מהבוגרים יצליחו להשתלב בתעשיה, מה שאומר שבקלות אפשר להשתלב בתעשיה עם ממוצע 78. עכשיו, מפה חייב לנבוע לוגית שאפשר גם עם ממוצע 74-75: הרי המעסיק לא מחשב את הנגזרת של פונקציית ההתפלגות המצטברת, משערך את האחוזון בו המועמד נמצא, ומכניס את זה למחשב-על… כרגיל, המגייס מקטלג את הממוצע לאחד מכמה טווחים גסים, תוך כדי שהוא מרפרף על קורות החיים בכחצי דקה. ותאמיני לי, עוד לא נולד המגייס שיזכור אחרי חצי דקה אם היה רשום ממוצע 78 או 74. וכמובן, כל הדיון הזה בכלל תקף רק אם רשמת ממוצע.

ובנוסף לדיון הטכני באחוזונים וסטטיסטיקה, אם את בכלל קוראת את הטקסט הזה, סביר שיש לך סיכוי טוב להשתלב בתעשיה, ולו מכיוון שאכפת לך! לצערי, רוב האנשים מאוד לא מיומנים בכתיבת קורות חיים, וזה באמת פוגע בהם. אם את פה, זה סימן שהנושא מספיק חשוב בעיניך בשביל לנסח קורות חיים טובים, ללמוד איך להתנהל נכון בראיון, וכו'. לעומת זאת, לצערי התפיסה של רוב האנשים לגבי חיפוש עבודה היא כנראה משהו באיזור "אני ארשום קורות חיים לפי התבנית הראשונה שאמצא בגוגל, אגיש אותם למלא חברות ביריד תעסוקה ובלינקדאין, ואקווה לטוב". ברגע שניסית לעשות משהו יותר טוב מזה, ולו קצת יותר טוב, מצבך השתפר משמעותית.

חזרה להיצע וביקוש: הרבה סטודנטים אומרים לי "למה שבכלל יקחו אותי כשאפשר לקחת מישהו עם נסיון?". מה אני אגיד לכם, אם המעסיק היה יכול לגייס מתי שהוא רוצה מישהו עם נסיון של כמה שנים, הוא לא היה משלם לאנשים האלה משכורות של עשרים וחמש אלף שקל ומעלה. ההיצע והביקוש קובעים את גובה השכר, ואם השכר גבוה, זה אומר שיש מעט היצע והרבה ביקוש. מעסיק שפתח משרה לסטודנטים או בוגרים טריים – סימן שהוא מבין שהוא לא יצליח לגייס מספיק מהנדסים מנוסים, והוא החליט שזה אינטרס שלו לגייס מישהו ללא נסיון. בדומה, הוא מבין שלא צפוי להיות הבדל מורגש בפרודוקטיביות בין בוגר עם ממוצע 80 ובוגר עם ממוצע 75. וכן, המעסיק יודע שתהיה לעובד החדש עקומת למידה, ושהוא יצריך חניכה של מהנדסים מנוסים.

אל תבינו אותי לא נכון, תהליך חיפוש העבודה טומן בחובו פוטנציאל לסיטואציות לא נעימות, לכל מי שמחפש עבודה: חברות שלא חוזרות אליך, מראיינים מתנשאים, ולפעמים אפילו התנהגויות לא חוקיות כמו אפליה על בסיס מין, גיל, וכו'. נתקלתי גם בחברות מנומסות שהודיעו לי באופן ממש נחמד שלצערן לא התקבלתי. כמובן שגם זה מבאס, אולי אפילו יותר מכל מיני מטומטמים מתנשאים או מפירי חוק. אני מכיר מתכנתים באמת יוצאי דופן, שסיימו תואר בממוצע היסטרי עוד לפני הצבא, שירתו בהצטיינות כמתכנתים ביחידות איכותיות ומוכרות, ועדיין סיפרו על יחס מתנשא ותופעות דומות מצד מעסיקים. והם כמובן גם סיפרו על תשובות שליליות מנומסות. כל זה קרה כאמור גם לי, ולצערי אני מניח שיקרה גם לכולכם, עם ממוצע גבוה, בינוני או נמוך. וזה בנוסף לתופעה מוכרת כשמדובר בסטודנטים ובוגרים טריים: לרוב תצטרכו לשלוח הרבה קורות חיים בשביל לקבל יחסית מעט ראיונות, ורוב החברות לא יטרחו לחזור אליכם.

אבל כל זה לא ישנה לכם, כי בשוק התעסוקה, You only need to be right once. כן, יהיו מעסיקים שלא מעוניינים קטגורית לראיין סטודנטים עם ממוצע מתחת ל-80. אולי אפילו יהיו גם כמה מטומטמים שינפנפו בזה מולכם, במקום להגיד "לא, תודה". למי אכפת? אני מקווה ששכנעתי אתכם שיהיו (הרבה) מעסיקים שיתעניינו בכם. כמובן, כדאי להיות ריאליים ולהבין שאם יש לכם ממוצע 75, הסיכוי שלכם להגיע למקום כמו גוגל הוא נמוך. ולריאליזם הזה יש גם צד משלים: להבין שהסיכוי שלכם, בסופו של דבר ואחרי הרבה מאמצים ואכזבות, להכניס את הרגל בדלת ולהשתלב בתעשיה הוא גבוה מאוד. ברצינות, אני מכיר אנשים שהשתלבו בתעשיה בלי תואר ורק על סמך לימוד עצמי בבית. המפתח הוא להמשיך לחפש בנחישות, לא לתת לראיון גרוע להניא אתכם מלהמשיך, ולדעת שסביר מאוד שבסופו של דבר – תצליחו.

חדשה בבלוג? אם את מתכוונת להתחיל לחפש עבודה, יש הרבה הגיון בלהשקיע שעה-שעתיים ולקרוא את המדריך באופן מסודר. את ממילא תשקיעי כמה שעות בכל ראיון, ויהיו הרבה כאלה…

ותיקה בבלוג ורוצה תקציר של מה שכבר כיסינו? הגעת למקום הנכון.

האם יש לך זמן לחפש עבודה? ניתן לצפות שהתהליך יקח לפחות כמה שבועות ואולי יותר, ויצריך ממך משאבים בצורת זמן ופניות מנטלית. זמנים יחסית פנויים לחיפוש העבודה הם באיזור תחילת סמסטר ב' וחופשת הפסח, ובקיץ. אין שום בעיה לחפש גם בתקופות אחרות של השנה, במיוחד אם זה מסתדר לך אישית. כדאי לחפש עבודה בשנים ב'-ג', ולטעמי האישי עדיף לא לחכות לסמסטר האחרון של התואר.

פורמט קורות החיים: חברות רוצות שתעידי על עצמך כמה שיותר לטובה, ותנסי להסביר להן באופן האופטימלי למה את עשויה להתאים למשרה שהן צריכות לאייש. קורות חיים טובים הם קורות חיים שמעידים עליך כמה שיותר שאת מתאימה למשרה, וזה השיקול החשוב ביותר. כנראה שיש שתי דרכים עיקריות להעיד על עצמך שאת מתאימה למשרות תכנות: הממוצע שלך בלימודים, ופרוייקטי התכנות שעשית.

המראיין לא באמת קורא את קורות החיים. רוב המראיינים מרפרפים על קורות החיים במשך כ-30 שניות, ומחליטים בזמן הזה "שווה ראיון – כן או לא". חשוב להדגיש ויזואלית, הן בעזרת bold והן בעזרת מיקום נכון בעמוד, את החוזקות העיקריות שלך. ככל שסעיף מעיד עליך יותר לטובה, כדאי לשים אותו יותר למעלה בדף. קורות חיים אפקטיביים עובדים בערך כמו פלאייר פרסומי: יש לך בערך עמוד, בפונט 12-14, להדגיש למה את מתאימה למשרה, כשנקודות החוזקה העיקריות מודגשות ומופיעות כמה שיותר בהתחלה.

מה שמים קודם, את הממוצע או את הפרוייקטים שעשית? את מה שיותר מרשים. אם את לא בטוחה, כנראה שההחלטה לא קריטית.

אם החלטת שאת רוצה לפתוח עם הממוצע, כדאי להכניס כבר את כל קטגוריית ההשכלה ולהדגיש את הממוצע. כדאי להוסיף דברים כמו זכיה בהצטיינויות דיקאן (אם יש) וכו'. עדיף לא להזכיר את הבגרות, זה מיותר. יש הגיון להזכיר את הפסיכומטרי אם הוא מעל 700.

פרוייקטי תכנות – כוללים פרוייקטים כמה שיותר מרשימים, 2-3 פרוייקטים כפול 2-3 שורות על כל פרוייקט. המגייס עשוי להתעניין בשני אספקטים של הפרוייקט: מה הפרוייקט עושה, ובאיזה טכנולוגיות הוא משתמש. את שניהם כותבים באופן כמה שיותר מרשים. לצורך הדיון הזה, המונח "טכנולוגיות" רחב מאוד, וכולל שפות תכנות, מערכות הפעלה, ספריות, קונספטי תכנות, ובגדול כל מונח לועזי בסגנון הזה.

בראיון, המראיין עשוי לבקש ממך לבחור אחד מהפרוייקטים שרשומים בקו"ח ולהציג אותו. כדאי לסדר לעצמך בראש את הפרוייקטים לפי הסדר בו את מעדיפה להציג אותם, ובנוסף לכך להיות ערוכה להציג את כל אחד מהפרוייקטים שרשומים בקו"ח גם אם הוא לא הפרוייקט המועדף עליך להצגה. הצגת פרוייקט תיקח כ-5 עד 10 דקות ותכלול:

• הסבר כללי, עדיף כזה שאפילו אנשים לא טכניים יכולים להבין במידת מה.
• (עדיף) הסבר שלך למה הפרוייקט מעניין אותך.
• ה-design של הפרוייקט. רוב המראיינים יתנו לך דף ועט, ויעדיפו שתתחילי לצייר תרשימים של קלאסים וכו'. כרגיל, כדאי להציג כל מה שמרשים:
  design patterns, multithreading, microservices, reflection, וכו'.

התאמני בהצגת הפרוייקטים לבד, ואח"כ עם אדם נוסף, עדיף מישהו מהתעשיה שמראיין.

זהו פוסט מספר i מתוך n במדריך "המקוצר" לקורות חיים למשרות הייטק. לא בטוחים מה קורה פה? כדאי לקרוא את המדריך מההתחלה.

ההתעסקות סביב הפרוייקטים לא נגמרה ברגע שרשמנו אותם בקורות החיים. כמו שאמרנו קודם, נקווה שבראיון עצמו המראיין יבקש ממך להסביר יותר על הפרוייקט, וכדאי מאוד להיות ערוכה לזה ולא לאלתר על המקום.

קודם כל, המראיין עשוי לבקש ממך לבחור את הפרוייקט שתציגי. לצערי, נתקלתי אפילו במתכנתים מנוסים שהבחירה הזאת הוציאה אותם משיווי משקל – למשל כי הפרוייקט מהעבודה הקודמת-קודמת שלהם יותר מרשים אבל הם כבר פחות זוכרים איך הוא עובד, ועכשיו הם מתלבטים מול המראיין איזה פרוייקט בכלל כדאי להציג. ראיון הוא סיטואציה מלחיצה לרוב האנשים, ורוב האנשים ילחצו עוד יותר כשהם צריכים פתאום לעשות בחירה, כך שמפה לשם, הראיון יכול להתדרדר די מהר כשהמרואיין מרגיש "מותקל". הכי פשוט לסדר לעצמך בראש את הפרוייקטים לפי הסדר בו את מעדיפה להציג אותם, ובנוסף לכך להיות ערוכה להציג את כל אחד מהפרוייקטים שרשומים בקו"ח גם אם הוא לא הפרוייקט המועדף עליך להצגה.

ראיון טיפוסי עשוי לקחת כשעה. לכן, כשאת מציגה פרוייקט, זה צריך לקחת כ-5 עד 10 דקות. את צריכה להיות מסוגלת לענות על כל שאלה סבירה שהמראיין ישאל על הפרוייקט, ולהסביר את המבנה של הקוד. אבל עוד לפני כן, ממש חשוב להתחיל מהסבר כללי, כך שגם אם המראיין לא מבין את הטכנולוגיה הרלבנטית, ההסבר יהיה ברור לו. יש לזה כמה סיבות:

1. הרבה פעמים, אנשים שלא באמת מבינים במשהו כותבים סדרה של מלים מפוצצות בקורות חיים. כשהם מגיעים לראיין והמראיין מנסה לברר עוד פרטים, הם משתמשים בטקטיקה של לזרוק עוד ועוד מונחים טכניים ללא הרבה קוהרנטיות. התקווה שלהם היא לרוב שהמראיין יתבלבל ויחשוב "אוקיי, זה כנראה מסובך מדי בשביל שאבין בכל כך מעט זמן, אבל נראה שהוא מבין". מראיינים מנוסים אלרגיים לטקטיקה הזאת, וימהרו לקטלג אותך כאילו שזה מה שניסית לעשות, גם אם באמת ניסית להסביר להם אבל הם לא הבינו.
2. הרבה פעמים הראיון הראשון דווקא יהיה סינון ראשוני ע"י אנשים לא טכניים מ-HR. הם עדיין מצפים להבין מה עשית ולנסות להעריך כמה זה מסובך, בלי קשר לשאלה אם הציפיה הזאת הגיונית או לא.
3. חלק מהמראיינים הטכניים חושבים שזאת יכולת טכנית חשובה למתכנת להסביר בשפה פשוטה רעיונות מורכבים, למשל ג'ואל ספולסקי.

all things being equal, עדיף להציג פרוייקט שאת מתחברת אליו מאשר פרוייקט חובה שנפל עליך כי זה מה שנתנו לכולם לתכנת באותו סמסטר. למשל, אם בסדנה/מעבדה תכנתת סימולציה של ראוטרים באינטרנט כי את מתעניינת באספקטים של תקשורת ופרוטוקולים, יופי! תדברי על זה דקה או שתיים, ותסבירי למראיין למה התחום מעניין אותך, ואיך הפרוייקט מתקשר לעיסוק הכללי בתחום.

ועכשיו ל"מנה העיקרית" בהצגת הפרוייקט – ה-design. את תצטרכי להסביר למראיין בכמה דקות את הדיזיין של הקוד באופן שהוא יכול להבין מה הולך. רוב המראיינים יתנו לך דף ועט, ויעדיפו שתתחילי לצייר תרשימים של איזה קלאסים יש, מי קורא לפונקציות של מי, וכו'. אם הפרוייקט מורכב מכמה קומפוננטות, למשל DB ו-FrontEnd נפרדים, אז כדאי להציג גם את האינטראקציה בין הקומפוננטות השונות; גם פה, כדאי שזה יהיה תוך היעזרות בתרשים, מה שנקרא לפעמים "שרטוט ארכיטקטורה". וכמובן, הרציונל הרגיל של להציג כל מה שמרשים תקף גם פה: אם השתמשת ב-design patterns מסוימים, כדאי לציין את זה, ולהראות שאת מכירה את הקונספט. כנ"ל multithreading, או microservices, או reflection, וכו' וכו'.

רגע, אבל multithreading זה חומר חובה בקורס מערכות הפעלה, וגם OOP כולם יודעים, לא? לא! השונות בין סטודנטים, בין מוסדות לימוד, ובין מי שלמד קורסי בחירה מסוימים או אחרים היא גדולה מאוד, והמראיין ממש לא טרח לעקוב אחרי השינויים בסילבוס שהיו בפקולטה שלך לפני שנתיים. אם את יודעת, כדאי לך להדגים שאת יודעת.

בנוסף לקונספטי תכנות מרשימים, כדאי להציג פיצ'רים בפרוייקט, כמובן כמה שיותר מעניינים ומורכבים. יש מקום לספר גם על האתגרים העיקריים שהיו בפרוייקט מבחינתך.

הדרך הכי טובה לוודא שאת מציגה את הפרוייקט טוב היא כמובן להתאמן בזה. כדאי להתאמן לבד עד שאת מגיעה לרמת שאת מרוצה ממנה מבחינת שליטה ונינוחות בהצגה. אחרי שהגעת לרמה הזאת, כדאי לעשות לפחות "ראיון דמה" אחד עם חברה מהלימודים, או עדיף עם מישהו מהתעשיה (ואם הוא מראיין מדי פעם – אפילו יותר טוב). אנו נדון בהמשך באיך להתנהל במסגרת ראיון, אבל בינתיים ניקח הפסקה, ובפוסט הבא נחזור על החומר.

חשוב: הפוסט מניח שקראת את הפוסט הקודם, שמפרט את הרציונל שילווה אותנו לכל אורך כתיבת קורות החיים. אם לא קראת אותו, קחי כמה דקות וקיראי אותו בעיון לפני שאת ניגשת לכתוב את קורות החיים עצמם. למעשה, עדיף לפנות עוד כמה דקות, ולקרוא את המדריך באופן מסודר. אני אחכה 🙂

אחרי שלל מבואות והקדמות, אפשר סוף סוף לגשת ולכתוב את קורות החיים שלך!

נתחיל ממה שתמיד מופיע למעלה: הפרטים האישיים שלך. הפרטים שנהוג לכלול הם (מלבד השם, שאפשר לשים בכותרת העמוד) טלפון, מייל, ולעתים כתובת. אני מסכים שנהוג לשים את הפרטים האישיים למעלה, ושחבל לחרוג מהקונבנציה הזאת כי זה סתם יראה מוזר. אבל, מצד שני, כדאי שהם יתפסו כמה שפחות מהנדל"ן היקר שהוא החצי העליון של העמוד. אני מציע טנטטיבית לאחד אותם לשורה או שתיים מיד מתחת לכותרת, כך שהם תופסים כמה שפחות מקום.

יש מועמדות שכוללות גם גיל וסטטוס זוגי – שני פרמטרים שבישראל לא חוקי למעסיק לתת להם להשפיע על קבלה או אי קבלה של מועמד לעבודה. אני מציע לא לכלול אותם: זה לא רלוונטי וכאמור, לא חוקי. מגייס שבכל זאת זה סופר חשוב לו, יכול להבין את זה בקירוב מדברים כמו שירות צבאי או שנים בהן למדת. חבל לעשות לו חיים קלים כדי להפלות אנשים, ואני גם לא בטוח שכדאי לך שהוא יהיה המנהל שלך. מצד שני, לכל אחת יש את השיקולים שלה, והבחירה הזו צריכה להיות שלך.

יש אנשים שמעדיפים לכלול מתחת לפרטים האישיים שורה או שתיים שמסבירות "מי אני ומה אני מחפשת", וזה בסדר גמור. אני רק ממליץ לא לכתוב תכונות אופי ולפאר את עצמך. אם יש לך דרך קוהרנטית להציג את זה, יש הגיון בלכתוב מה עשית, מה חשוב לך בעבודה, ואיזה סוג עבודה את מחפשת. למשל, "סטודנטית שנה ב' באוניברסיטת בן גוריון, עם רקע בלמידה חישובית. סיום לימודים צפוי בקיץ תרפ"פ. מחפשת משרה חלקית בכ-50% משרה לשנה הקרובה, עם עדיפות למשרה שתאפשר לי להשתמש בכח של Machine Learning על מנת לשפר חיים של אנשים". אם אין לך העדפות מיוחדות, למשל כי את בעיקר מחפשת משרה שתאפשר לך ללמוד כמה שיותר ולהתחיל את הקריירה, לטעמי עדיף להישאר עם ניסוח לקוני. למשל: "סטודנטית במוסד X, סיום לימודים צפוי בזמן T, מחפשת משרה ב-P אחוזי משרה".

אחרי ששמנו את הפרטים האישיים מאחורינו, צריך להחליט עם מה נפתח את קורות החיים. כזכור, יותר מרשים = יותר למעלה, כלומר אנחנו רוצים לבחור את הדבר הכי מרשים, שיעיד כמה שיותר שאת מתאימה למשרה. לרוב הסטודנטיות, ההתלבטות פה היא כאמור בין הממוצע לפרוייקטים שעשית. בלשון קורות החיים ה"סטנדרטיים", הדילמה היא בעצם בין החלק של "השכלה" וחלק אחר שמציג את הפרוייקטים. אבל כבר סיכמנו שמבחינתנו הפורמט הסטנדרטי היא רק נקודת פתיחה לנסיון שלנו להציג את הכישורים שלך באופן כמה שיותר מרשים. ועכשיו הדילמה שתמיד יש: איזה מהם יותר מרשים?

לפעמים אין באמת דילמה, למשל כי הממוצע שלך מעל 90, והפרוייקטים שעשית לא מפוצצים. או אולי להיפך: יש לך ממוצע סביר ותו לא של 84, אבל לתכנת את יודעת, והפרוייקטים מדגימים את זה.

(האם קראת את זה והתחלת להילחץ ולחשוב שהממוצע שלך נמוך והוא יהיה מכשול בדרך למציאת עבודה? אני מבטיח לך שזה לא המצב. בואי תקראי פה למה, ונמשיך את הדיון).

קשה מאוד להעריך איך ממוצעים נתפסים ע"י המראיין הממוצע, אבל הייתי מנחש שעבור אוניברסיטאות (לא הטכניון) כללי האצבע הם משהו באיזור הזה:

אם הממוצע הוא 88 ומעלה הוא מעיד עליך במיוחד לטובה, אפילו יותר ממועמדות אחרות.

אם הוא באיזור 85-88, הוא מעיד עליך לטובה, אם כי לאו דווקא בצורת יוצאת דופן.

אם הוא באיזור 80-84, הוא לא מעיד עליך לטובה במיוחד (אבל בוודאי שלא פוסל אותך כמועמדת). הייתי כולל אותו בסוף שורה וללא בולד, כך שאם זה נורא חשוב למראיין המידע הזה נמצא בקו"ח, אבל הוא לא קופץ לעיניים.

ואם הוא נמוך מ-80, הוא כנראה שולח סיגנל שמעיד עליך טיפה לרעה. למי אכפת? את יודעת לתכנת, וקורות החיים שלך הולכים להדגים את זה! למגייס בטח לא אכפת, הוא לחוץ כבר לאייש את המשרה הזאת. בכל מקרה, במצב הזה להערכתי יש מקום לשקול להשמיט את הממוצע.

ושוב, אלו רק כללי אצבע. יש שונות בין מוסדות לימוד, ובין מראיינים שונים לגבי חשיבות הממוצע בעיניהם, והממוצע שהם מגדירים בתור הרף לזימון לראיון. 

ומה אם באמת יש דילמה מה לשים קודם, את הממוצע או את הפרוייקטים? אין לי המלצה גורפת לתת. אפשר וכדאי להתייעץ עם מכרים שכבר עובדים בתעשיה, במיוחד ראשות צוותים ומגייסים, אם את מכירה כאלה. את מוזמנת גם להתייעץ איתי, ונוכל לחשוב על זה ביחד. ובכל מקרה, יש לך לפחות שני "סעיפים גדולים" לכלול בקורות החיים לפני שהמראיין יאבד עניין, אז זה לא מאוד קריטי מה בא לפני מה, כל עוד אנחנו ב-2-3 הנושאים הראשונים שנמצאים בחצי העליון של הדף.

בכל מקרה, בהנחה שהממוצע מרשים והוא זכה לפתוח את קורות החיים, חשוב כמובן להדגיש אותו בבולד! אם החלטת לפתוח את קורות החיים ככה, אז יש הגיון בלהכניס פה את כל קטגוריית ההשכלה. אבל שימי לב: את רוצה להדגיש את הממוצע, ודברים רלבנטיים ופוזיטיביים אחרים (אם יש), כמו זכיה בהצטיינויות דיקאן וכו'. הבגרות שלך היא אמנם חלק מההשכלה שלך, אבל היא פשוט לא תורמת פה. לטעמי, אין לה מקום בקורות החיים בכלל, ובטח שלא בראש קורות החיים. לעומת זאת, הפסיכומטרי שלך דווקא כן עשוי להעיד עליך לטובה: ציונים מעל 700 לרוב נתפסים כאיזשהי ראיה ל"אינטליגנציה" של מועמדים, בצדק או שלא.

בנוסף לממוצע, הדבר השני שבד"כ נרצה להדגיש בקורות החיים הוא פרוייקטי התכנות שעשית במהלך התואר (ובכלל). אבל פה צריך לשים לב: אם כתבת שיש לך ממוצע 92 והדגשת את זה בבולד, המראיין הבין את הקטע. לעומת זאת, פרוייקטים צריך לדעת איך להציג. וכמובן, אם נזרום עם ההגיון שקורות החיים הם מעין פרסומת או פלאייר לכישוריך הרלבנטיים למשרה, נרצה להציג את הפרוייקטים בצורה כמה שיותר מרשימה!

קודם כל, מאיפה לוקחים פרוייקטים: כדאי להציג פרוייקטים כמה שיותר גדולים, מורכבים ומאתגרים. אם עשית פרוייקטים שהתפרשו על פני כחודש, הם מועמדים טובים להצגה, ואם הם התפרשו על פני סמסטר שלם – אפילו יותר טוב. לצערי, נראה שיש תארים שלא כוללים פרוייקטים בסדר גודל הזה, ואם זה המצב, אני לא בטוח שיש לי עצה טובה לתת. לרוב אין טעם להציג תרגילי תכנות קטנים שניתנים "בשוטף" כחלק מקורס ולוקחים כמה שעות של עבודה. ברוב התארים קורסים בסגנון "מערכות הפעלה", "פרוייקט תוכנה", ולפעמים "מבני נתונים", עשויים לכלול פרוייקטים גדולים ומתאימים להצגה.
אם יש לך אפשרות לקחת קורס בחירה שכולל פרוייקט יחסית גדול, וחסרים לך פרוייקטים להצגה, יש הגיון בלקחת את הקורס. ברוב התארים יש איזשהו קורס בחירה בנושא רשתות תקשורת ואינטרנט, שעשוי לכלול פרוייקט מתאים. בחלק מהתארים יש גם מה שנקרא סדנה או מעבדה, שזה בעצם פרוייקט בעל אופי מחקרי שמונחה אישית ע"י חבר סגל, וגם הוא עשוי להתאים (כמובן שמומלץ לברר מראש מה הפרוייקט שתעשי). סביר שיש עוד קורסים בולטים בסגנון הזה שכדאי לשקול, ואשמח לשמוע עליהם.
אם עשית פרוייקטים נוספים בזמנך האישי, כתחביב, זה גם מעיד עליך לטובה. וכמובן, יש שלל סיטואציות בהן יצא לך לתכנת משהו, ושווה לשקול כל דבר שתיכנתת. כעקרון, ככל שהפרוייקט גדול ומסובך יותר, ומשתמש בקונספטים מתקדמים יותר, הוא מעיד עליך יותר לטובה. אם את לא בטוחה באיזה פרוייקטים לבחור, אפשר לבנות רשימה של כל הפרוייקטים והתרגילים שתיכנתת, ולסדר אותם לפי כמות הזמן שהם לקחו לך. ככל שפרוייקט מופיע גבוה יותר ברשימה הזו, הוא מועמד יותר חזק להצגה (אך יש גם שיקולים אחרים, כפי שנראה בהמשך).

המראיין עשוי להתעניין בשני אספקטים של הפרוייקט: מה הפרוייקט עושה, ובאיזה טכנולוגיות הוא משתמש. וכל דבר שנכתוב על הפרוייקט, צריך להיכתב באופן כמה שיותר מרשים (כמובן תוך שכותבים רק דברים נכונים).

נתחיל ממה הפרוייקט עושה: למשל, תיכנתת סימולציה של ראוטרים באינטרנט? תכתבי את זה, ולא "פרוייקט במסגרת סדנה בנושא תקשורת מחשבים". תיכנתת סימולציה של רובוטים שמשחקים הוקי ונשלטים ע"י קוד? כדאי לכתוב "אינטרפרטר לשפת תכנות בסיסית דמויית C", ולא להדגיש אספקטים פחות מרשימים בפרוייקט. וכמובן, כדאי לגרום לפרוייקט להישמע מורכב בדיוק כפי שהוא היה, ואפילו לא טיפה פחות.

נעבור לטכנולוגיות: הפרוייקטים הם הזדמנות פז להציג את הטכנולוגיות בהן יש לך נסיון, כמובן באופן כמה שיותר מרשים. לצורך הדיון הזה, המונח "טכנולוגיות" רחב מאוד, וכולל שפות תכנות, מערכות הפעלה, ספריות, קונספטי תכנות, ובגדול כל מונח לועזי בסגנון הזה. יש חשיבות גדולה לציין את הטכנולוגיות מכמה סיבות: ראשית, אם יתמזל מזלך (או אם ביררת מראש), יכול להיות שאלו הטכנולוגיות שהחברה עובדת איתן. למשל, אם כתבת kernel module שמסמלץ block device, ואת מתראיינת בחברה שמוכרת מוצר storage, זה כמובן נשמע הרבה יותר טוב למראיין, כי הוא באמת יעדיף לשכור אנשים שיש להם שליטה כלשהי בנושאים שהחברה עובדת עליהם. ושנית, ככל שהפרוייקט מוצג באופן יותר מפורט ופחות לקוני, זה מרשים יותר את המגייס/המראיין (אמרתי את זה כבר?). למשל, נרצה שאם המראיין מרפרף על קורות החיים בתחילת הראיון איתך, התיאור של הפרוייקט "ימשוך אותו" להתעניין כמה שיותר, לשאול שאלות, וכך יקח את הראיון לטריטוריה מוכרת לך, ושהעיסוק בה מעיד עליך לטובה.

בנוסף לצורך הכללי להדגים את הטכנולוגיות בהן את שולטת, יש טכנולוגיות שעשויות להיות "חובה" למשרות מסוימות, כמו נסיון ב-OOP או multithreading. כדאי להקל על חיי המגייס, ולהבהיר מפורשות בקורות החיים שאת שולטת ב-OOP ע"י אזכור של המלה הזו בפרוייקט רלבנטי. צריך לזכור שחלק מהאנשים שיקראו את קורות החיים הם אנשי HR ולא מתכנתים, ולכן הם למשל לא מבינים אוטומטית שאם כתבת שהפרוייקט נכתב בג'אווה אז בוודאי שהוא עושה שימוש ב-OOP.

לרוב, הטכנולוגיות נוטות להשפיע יותר מאשר מה הפרוייקט עושה, ולכן נרצה להדגיש אותן בבולד, כדי שיקפצו למגייס כמה שיותר מהר. דמייני שוב את הסיטואציה עם ה-kernel module והמגייס שזה בערך מה שהוא מחפש – במצב הזה, סביר שהתגובה שלו תהיה "אין פה בכלל דילמה – להזמין לראיון".

כעקרון מנחה, נרצה לציין כ-2-3 פרוייקטים מרכזיים, ועל כל פרוייקט לפרט כ-2-3 שורות, או 2-3 משפטים. המשפטים הללו צריכים להיות מנוסחים היטב, ולהסביר בתמציתיות ו(אני מקווה שראית את זה בא) באופן כמה שיותר מרשים מה הפרוייקט עושה. כדאי לשבת על הניסוח בצורה מסודרת, ולא להסתפק בניסוח הראשון שעולה לראש, אלא להשקיע זמן בכמה וכמה איטרציות של שיפור הניסוח. מומלץ להתייעץ עם מישהו לפחות מדי פעם: אם את מכירה אנשים מהתעשיה אז כמובן שכדאי להראות להם גירסאות ביניים ולשמוע את דעתם, ואם לא, אז לפחות כדאי לקבל חוות דעת שניה מחברים מהלימודים. וכמו שכתבתי למעלה, אפשר להתייעץ איתי, ואעזור בשמחה.

עד עכשיו, כללנו בקורות החיים את הפרוייקטים שעשית ואת הלימודים. החלק של הפרוייקטים הוא 2-3 פרוייקטים כפול 2-3 שורות על כל פרוייקט, והלימודים יקחו עוד כ-2-3 שורות, וכך הגענו בערך לאמצע הדף. המספרים 2-3 הם כמובן לא קדושים, וגם 4 שורות פירוט על חלק מהפרוייקטים, או 4 פרוייקטים, הם בחירות סבירות לחלוטין. החלק העליון הזה הוא החלק החשוב ביותר בקורות החיים. לסיום, נעבור על כמה נושאים קטנים שכדאי להזכיר:

רווח בין שורות: לא כדאי לעבוד עם רווח גדול מדי בין השורות. מנסיוני, רווח של 1.15 שומר על ריווח מספיק כדי שזה לא יפריע לקריאות, וגורם ל"פלאייר" שלך להיות מספיק ממוקד.

האם העצה הזאת מועילה במקרה הספציפי שלך? תזכורת קצרה: כמובן שכשכותבים קורות חיים, צריך לשקול את הסדר האופטימלי בכל מקרה לגופו. בבקשה לא להיצמד לסדר שהצעתי סתם בגלל שהוא נגיש פה! מומלץ כאמור להתייעץ עם מכרים שכבר עובדים בהייטק, עם חברים, או איתי. ובכל מקרה, לא "ללכת על עיוור" – הקריירה שלך מספיק חשובה כדי שתקדישי לזה את הזמן ותביני מה הכי יכול להועיל לך אישית.

זהו פוסט מספר i מתוך n במדריך "המקוצר" לקורות חיים למשרות הייטק. לא בטוחים מה קורה פה? כדאי לקרוא את המדריך מההתחלה.

אוקיי, אז בדקנו שיש לך זמן ומרץ לחפש עבודה, ואפשר להתחיל לכתוב את קורות החיים! בואי נחשוב ביחד מה חברות רוצות: לחברות כמובן הכי חשוב שקורות החיים יהיו מסודרים באופן הסטנדרטי, יתחילו בהשכלה, ימשיכו בנסיון התעסוקתי שיש לך כאחמ"שית במסעדה לפני התואר, ואז תכונות האישיות שמבדילות אותך…

סתאם, רק בדקתי שאת שמה לב 🙂 התשובה היא כמובן: חברות רוצות לאייש את המשרה במועמדת מתאימה, וכמה שיותר מהר! כתוצאה מזה, הן כמובן ישמחו אם תכתבי את קורות החיים באופן שמעיד כמה שיותר על ההתאמה שלך למשרה. והן כמובן יתעצבו מאוד אל ליבן אם יתברר שהם פיספסו מועמדת מתאימה בגלל שקורות החיים שלה לא העידו על היכולות שלה. חברות כל כך לחוצות לאייש משרות, שרובן ישכרו אנשי HR שזה תפקידם העיקרי – לאייש את המשרות כמה שיותר מהר. למעשה, אם היה להן כפתור שהן יכולות ללחוץ עליו ולקבל בחינם זרם אינסופי של מועמדות עם קורות חיים רלבנטיים, כשכל קורות החיים מנסות להעיד כמה שיותר על למה המועמדת מתאימה למשרה, הן היו לוחצות על הכפתור הזה לפני שהספקת לסיים לקרוא את המשפט. לצערן של החברות אין כפתור כזה, בטח לא בחינם. חלקן יסתפקו בכפתור פחות טוב, שנותן זרם סופי של מועמדות ועולה להן אלפים רבים של שקלים, ונקרא "חברת השמה".

כלומר, חברות רוצות שתעידי על עצמך כמה שיותר לטובה, ותנסי להסביר להן באופן האופטימלי למה את עשויה להתאים למשרה שהן צריכות לאייש. החברות באו לאייש פה משרה, ולא לכפות עליך פורמט מסויים של קורות חיים. הן ממש לא רוצות לפספס מועמדת חזקה כי היא התביישה, או כי היא נצמדה לפורמט בקורות החיים שלא אפשר לה להבהיר שהיא מתאימה למשרה. הן רוצות לאייש את המשרה כדי שהן יוכלו להמשיך להרוויח כסף, ולא משלמות למגייס כדי שיעבור עם עט אדום על קורות החיים שלך ויסמן איקס במקומות שלא נראים לו, כמו מורה לתנ"ך בחטיבה שבודק מבחן.

אז קיבלנו את ההיגיון שקורות חיים טובים הם קורות חיים שמעידים עליך כמה שיותר שאת מתאימה למשרה, וזה השיקול החשוב ביותר. השאלה המתבקשת היא אם ככה, מה מעיד עליך כמה שיותר לטובה?

אם את סטודנטית טיפוסית במהלך שנה ב'-ג', כנראה שיש שתי דרכים עיקריות להעיד על עצמך שאת מתאימה למשרות תכנות: הממוצע שלך בלימודים, ופרוייקטי התכנות שעשית. כמובן שלפעמים יש עוד דרכים, אבל אלו הדרכים העיקריות. ומכאן כמובן נובע, שלכתוב קורות חיים זה די פשוט: צריך פשוט לציין את הממוצע, ואת הפרוייקטים שעשית. מכיוון שהמראיין גם ככה רואה המון סטודנטים, אפשר להסתפק בציון הכותרת של הפרוייקט, למשל "סימולציה של רובוטים שמשחקים הוקי", והוא כבר מכיר את השטיק. פשוט, לא?

הפעם בטח כבר ראית את זה בא – זה לא נכון מהסיבה הפשוטה שלרוב, המראיין כמובן לא קורא אפילו את קורות החיים! רוב המראיינים מרפרפים על קורות החיים במשך בין 10 ל-30 שניות, ומחליטים בזמן הזה "שווה עיון מעמיק יותר – כן או לא". וכשאני כותב "מרפרפים", אני ממש מתכוון לזה. ראי למשל פה heat map שממחישה ויזואלית שהם אפילו לא מסתכלים על כל המלים. הם עוברים בשיא המהירות על כותרות הסעיפים וחלקים שמופיעים בבולד, ועל השאר מדלגים, או פשוט עוברים במהירות שלא באמת מאפשרת להם להתעמק בניסוח. בזמן הזה, שכאמור עשוי לקחת אפילו רק 10 שניות, הם מנסים לבנות לעצמם תמונה של "למה שיהיה לי כדאי לזמן אותה לראיון". לפעמים, די פשוט לענות על השאלה הזו בחיוב, למשל "אה, יש לה ממוצע 88 בת"א, זה מעיד עליה שהיא יחסית חזקה, והיא כנראה ממוקמת יחסית גבוה מבין הסטודנטים שאהיה מסוגל לראיין בעונת הראיונות הזאת". אבל הרבה פעמים, אם אין משהו שקופץ לעין של המראיין ב-10 השניות שהוא מקדיש לקורות החיים שלך, לא יהיה לו קל להבין שכדאי לו לראיין אותך. (האם את שייכת לאוכלוסיית הקוראים שחושבים שיש להם ממוצע נמוך מדי, או נלחצים מהדיון בממוצע? בואי תעברי לפה, ונבין ביחד שאין מה להילחץ).

כלומר המסקנה האופרטיבית פה היא שחשוב להדגיש ויזואלית, הן בעזרת bold והן בעזרת מיקום נכון בעמוד, את החוזקות העיקריות שלך. אם יש לך ממוצע 89 אבל הוא כתוב בסוף השורה בפונט 10 – המראיין אפילו לא רואה את זה. כנ"ל אם התמזל מזלך ובמקרה הטכנולוגיות בהן השתמשת בפרוייקט שלך הן בדיוק הידע שהחברה כתבה שהיא מחפשת אצל מועמדים. אם זה לא מודגש, ובחצי הראשון של הדף, המראיין לא רואה, והוא פיספס מועמדת חזקה.

כמו שאפשר לראות ב-heat map, מראיינים קוראים את קורות החיים מלמעלה למטה. לכן, נרצה שהתוכן של קורות החיים יהיה ממויין לפי כמה הוא מעיד עליך לטובה – ככל שסעיף מעיד עליך יותר לטובה, הוא יהיה יותר למעלה בדף.

"אבל נהוג להתחיל בהשכלה, להמשיך בנסיון תעסוקתי, ולסיים בתחביבים, למה אתה מסבך משהו פשוט?" כי למראיין לא אכפת – הוא רוצה לקבל החלטה תוך 30 שניות, או מקסימום כמה דקות ספורות: ראיון, כן או לא. ולי כן אכפת – אני רוצה שתדגישי למה את מתאימה למשרה ותיקחי את הקריירה שלך למקום הכי טוב שאפשר. שוב, המראיין לא בא לבדוק מבחן בתנ"ך ולראות אם השתמשת בפורמט סטנדרטי, ואם לא, להוריד לך מינוס חמש. הוא בא לאייש משרה, וככל שתעשי את זה יותר קל עבורו להבין למה כדאי לזמן אותך לראיון, יש סיכוי יותר גבוה שההחלטה שתתקבל בתום ה-30 שניות היא "לזמן לראיון".

כלומר, קורות החיים הם בעצם מעין "פרסומת" להתאמה שלך למשרה, או אם תרצי, פלאייר. וכמו שלא רואים פרסומות או פלאיירים שמשתמשים בפונט קטנטן, ככה גם את לא רוצה להשתמש בפונט קטנטן. לטעמי, אין שום סיבה להשתמש בגודל פונט פחות מ-12, ואם אפשר 14 – עדיף. נקודות חוזקה עיקריות כדאי להדגיש בעזרת בולד וקו תחתון, ועל כך בהמשך. כמו רוב הפלאיירים, עדיף להגביל את עצמך לעמוד. מאז שקורות חיים התחילו להישלח במייל ולא באמצעות פקס, אין בעיה טכנית לחרוג מעמוד – הבעיה היא, כמו שניחשת, שהמראיין לא נוטה להגיע לעמוד השני, והאמת שהוא בקושי מגיע לחצי התחתון של העמוד הראשון.

הסתייגות אחת ששמעתי מכמה מכרים שלי, ראשי צוותים שגייסו לצוותי התוכנה שלהם, היא שהם דווקא כן הקדישו כמה דקות לכל קורות חיים שהם קיבלו. אז קודם כל – כן, יש מגייסים שיתעמקו בכל קורות חיים שהם מקבלים. להערכתי הם מיעוט. ובכל מקרה, כדאי לבנות את קורות החיים ככה שהם יקלו על כל סוגי המגייסים להבין שכדאי להם לראיין אותך, גם המגייסים המתעמקים וגם הלא-מתעמקים. בנוסף לכך, לרוב ה"התעמקות" הזו באה לאחר סינון ראשוני מהיר. למשל, ראשת צוות פיתוח בסטארטאפ עשויה בהחלט להקדיש כמה דקות לכל קורות חיים שהיא מקבלת. העניין הוא שקורות חיים בכלל מגיעים אליה רק אחרי סינון ראשוני ע"י חברת ההשמה שהיא עובדת איתה, וחברות השמה ידועות בסינון המהיר שהן לרוב עושות. קורות החיים בוודאי צריכים להיות מנוסחים היטב ומספיק בהירים כך שגם קריאה מעמיקה בהם תיצור רושם חיובי, אך להערכתי, עיקר החשיבות היא ליצור רושם ראשוני חיובי כמה שיותר.

או בקיצור, קורות חיים אפקטיביים עובדים בערך כמו פלאייר פרסומי: יש לך בערך עמוד, בפונט 12-14, להדגיש למה את מתאימה למשרה, כשנקודות החוזקה העיקריות מודגשות ומופיעות כמה שיותר בהתחלה.

אז אחרי שהצגתי את עצמי, בואי נתחיל ביחד לחפש עבודה! אבל עוד לפני שנתחיל, חשוב שנברר: האם יש לך את הזמן והפניות הנפשית שתהליך חיפוש העבודה ידרוש ממך? התהליך לרוב דורש לא רק השקעה של כמה שעות בכתיבת קורות חיים, אלא גם זמן פנוי לראיונות. אם את סטודנטית עם ממוצע סביר ומעלה, את יכולה לצפות להזמנה לראיונות מכמה חברות. כל חברה תזמין אותך לראיון ראשוני שיקח בין שעה לשעתיים, לא כולל הנסיעות (ולפעמים תצטרכי להקדיש זמן נוסף בבית להכנה לראיון). בהנחה שהראיון הראשוני הלך טוב, חברות יזמינו אותך לראיונות נוספים, כשלרוב יהיו כשלושה ראיונות לפני שהן יתנו לך הצעת עבודה. וכל ראיון לרוב לוקח פוקוס של חצי יום, ולפעמים ראיון יתיש אותך מנטלית ולמעשה "יגמור" לך את כל היום.

לאור זאת, ניתן לצפות שהתהליך יקח לפחות כמה שבועות אם לא יותר, ויצריך ממך משאבים בצורת זמן ופניות מנטלית. כלומר אם את סטודנטית ועומדת בפני תקופת בחינות, אולי זה לא זמן טוב להתחיל את התהליך.

אופציה אחת היא להתחיל את התהליך אחרי הבחינות של סמסטר א', כשלפניך התקופה הרגועה יחסית של תחילת סמסטר ב' וחופשת פסח. אם תתחילי את התהליך בתחילת סמסטר ב', הלימודים לא אמורים להיפגע יותר מדי. ניתן גם להבהיר למעסיקים פוטנציאליים שאת זמינה לתחילת עבודה רק אחרי סוף סמסטר ב' (אך חשוב להבין שלא כולם ירצו לראיין אותך במצב הזה).

אופציה אחרת היא כמובן להתחיל את התהליך כשיש את כל הזמן והמשאבים בעולם, בחופשת הקיץ. בהחלט ייתכן שזה עדיף – זה מאפשר להתכונן לראיונות באופן רגוע, ובמקרים מסוימים, להספיק להתראיין אצל יותר חברות. התהליך כמובן עשוי להיות מלחיץ, ובהחלט אפשר להבין סטודנטיות שלא רוצות לחוות את הלחץ של חיפוש עבודה במקביל ללחץ השוטף בלימודים.

וכמובן, אפשר למצוא עבודה בכל תקופה של השנה, ואת לא חייבת להגביל את עצמך דווקא לשתי התקופות הללו. במיוחד אם יש לך שיקולים אישיים שגורמים לך להעדיף לחפש עבודה בתקופה אחרת – לטעמי יותר מהכל, כדאי לנהל את התהליך הזה בראש שקט.

מעבר להחלטה באיזה חודש להתחיל לחפש עבודה, כמובן שצריך להחליט באיזו שנה של התואר להתחיל לחפש עבודה. בואי נסתכל על תואר "סטנדרטי" של שלוש שנים במדעי המחשב, ונבדוק איזה קורסים נותנים את הבסיס הרלבנטי להתחיל לעבוד בתעשיה כמתכנתת: נדמה שרוב התארים בארץ בנויים באופן דומה, ושהקורסים הללו הם "מבני נתונים", "פרוייקט תוכנה", ו-"מערכות הפעלה". כמובן שיש עוד קורסים בתואר שעשויים לתרום, אך נדמה שאלו העיקריים. כתוצאה מכך, אפשר להתחיל לחפש עבודה במהלך שנה ב', במיוחד אם לדוגמה למדת את הקורסים הללו בסמסטר השלישי של התואר, ואת מתחילה לחפש עבודה בתחילת הסמסטר הרביעי של התואר. אופציה אחרת היא כמובן לחכות לקיץ שבין שנה ב' ל-ג', ואופציה שלישית היא להתחיל לחפש עבודה רק בתחילת הסמסטר האחרון של התואר (וכמובן, יש אופציות נוספות).

אישית, במידת האפשר אני ממליץ לא לחכות לסמסטר האחרון של התואר בשביל להתחיל לחפש עבודה. המשק נכנס למיתון פעם בכמה שנים (למשל, באיזור 2001, ואח"כ שוב ב-2008), וחברות מקפיאות גיוסים. אם "נפלת" על מיתון במשק, יהיה הרבה יותר קשה למצוא עבודה. כל עוד את סטודנטית, את יכולה להרשות לעצמך לחפש עבודה אפילו בכמה סבבים, כשברגע שמצאת את העבודה הראשונה – זהו, יש לך ניסיון ולגיטיציה חברתית כמתכנתת. אם סיימת תואר והחודשים עוברים מבלי שאת מוצאת עבודה, זה משהו שקל לזהות בקורות החיים, ומעסיקים פוטנציאליים עלולים לתהות האם יש סיבה מיוחדת שעדיין לא מצאת עבודה. כאמור, לטעמי עדיף לא להסתכן, ולנסות "להכניס את הרגל בדלת" בשלב מוקדם יחסית, כשעוד יש אפשרות לנסות שוב או לתקן במידת הצורך. יש גם חברות שידרשו "יתרת לימודים של לפחות שנה", ותהיה לך בעיה להתראיין אצלן במהלך שנה ג'.

יש חברות שיכתבו בתיאור המשרה "יתרת לימודים של עד שנה". להבנתי, לרוב הן כן יהיו מוכנות לראיין באפריל של שנה ב' סטודנטיות שמסיימות את התואר שנה ושלושה חודשים לאחר מכן. אבל כמובן שיהיו חברות שלא יהיו מעוניינות לראיין סטודנטים שיש להם יתרת לימודים של (אפילו קצת) יותר משנה. כרגיל, צריך לשקול את היתרונות והחסרונות מול הנסיבות האישיות שלך.

שיקול נוסף שכדאי לך לתת עליו את דעתך הוא השילוב הצפוי בין הלימודים והעבודה עצמה אחרי שתתקבלי. הממוצע שלך בתואר ילווה אותך בעוד כמה "סיבובי" חיפוש עבודה. הוא לא יעניין אף אחד עוד עשר שנים, אבל בשנים הקרובות הוא כן ישחק תפקיד. אגב, אם במקרה הוא נמוך ואת חוששת, הממוצא הוא לא חלילה "אות קין", וחבל להיכנס לחרדות מיותרות בנושא – לפחות כרגע, למזלנו יש מספיק ביקוש למתכנתים בארץ. אם את לחוצה לגבי הנושא, באמת שאין סיבה להילחץ, ואת מוזמנת לקפוץ לפוסט הזה ורק אח"כ להמשיך לקרוא פה. בכל מקרה, לפני שתתחילי לחפש עבודה, כדאי שתתכנני איך את משלבת בין העבודה והעומס של המשך הלימודים.

יש פה מספר אופציות, אבל נדמה לי שפה ממש חייבים לשקול כל מקרה לגופו, וכל עצה כללית שאתן, עשויה רק להטעות. בכל זאת, נראה לי שכדאי שאמנה כמה אופציות פופולריות, מבלי להמליץ:
א. להמשיך ללמוד כרגיל, ולהתמודד עם עומס מוגבר. יתרונות: את מסיימת עם ה"תענוג" של חובותיך הסטודנטיאליות בהקדם האפשרי. חסרונות: פוטנציאל לפגיעה בממוצע, ופוטנציאל להפחתה משמעותית בזמנך הפנוי.
ב. ללמוד פחות קורסים בכל סמסטר, ולהאריך את התואר בהתאם, ככל הנראה בסמסטר או שניים. יתרונות: תיאורטית אפשר לשלוט לחלוטין בעומס שיש עליך ובכמות הזמן הפנוי שנשאר. חסרונות: התואר נמשך מעבר לפרק הזמן הסטנדרטי, עם כל הבאסה שבדבר. להבנתי זה גם כרוך בהעלאה של כ-10% בשכר הלימוד שמשולם אחרי פרק הזמן הסטנדרטי להשלמת התואר (מצד שני, לא ברור כמה סכום כזה ישנה לסטודנטיות שכבר עובדות). יתרת הלימודים שלך עולה, וזה עשוי לגרום לחלק מהמעסיקים לא לרצות להתחיל איתך בתהליך ראיונות. ואת נשארת יותר זמן במשרת סטודנט, כולל סטטוס מקצועי נמוך יותר מאשר עובדת מן המניין.
ג. ללמוד פחות קורסים בכל סמסטר, וכשהגיע הזמן "הסטנדרטי" לסיום התואר, לעבור לסטטוס של עובדת מן המניין ב-80% משרה. התואר ימשך על בסיס הזמן הפנוי שלך כמה שצריך. יתרונות: לכאורה, שליטה בעומס ובזמן שלך. שוב לכאורה, מעבר לסטטוס של עובדת מן המניין בהקדם האפשרי. חסרונות: לא כל מעסיק בכלל יהיה מוכן לזה (אבל אפשר לסכם מראש, ואם לא, אז אפשר למצוא עבודה חדשה כשהחלטת שאת רוצה 80% משרה ולא מעניין אותך). התואר כן נמשך יותר זמן, גם אם זה על אש קטנה. העלאה כאמור של שכר הלימוד. בחלק ממוסדות הלימודים, אין אפשרות להאריך תואר תלת-שנתי מעבר לכחמש שנים. את נשארת קשורה גיאוגרפית למיקום המוסד, לצורך הגעה מדי פעם ללימודים ובמיוחד הגעה למבחנים, וספציפית מעבר לחו"ל בכלל נהיה בעייתי.
ד. לאלתר סביב הבעיה בעזרת סמסטרי קיץ. יתרונות: מאפשר לסיים את התואר בזמן הסטנדרטי, ואף מאפשר להתמקד בפחות בחינות בכל תקופת מבחנים. מאפשר שליטה בעומס. חסרונות: שכר הלימוד בסמסטר קיץ לרוב גבוה יותר משכר הלימוד הרגיל (אבל שוב, לא ברור כמה זה ישנה לסטודנטיות אחרי שהן מתחילות לעבוד). קשה לבנות על זה – לא כל הקורסים ניתנים בסמסטר קיץ, ולא כל שנה יש בכלל קורסים בסמסטר קיץ. אפשרות מופחתת להעלות את אחוזי המשרה במהלך הקיץ ולהרוויח עוד כסף.
ה. כמו תמיד, סביר שיש אופציות נוספות שפיספסתי. אשמח לשמוע עליהן! 🙂

לסיכום, ההחלטה מתי להתחיל את התהליך צריכה להתקבל בהתאם לנסיבות האישיות שלך, וכדאי לא להתחיל את התהליך לפני שוידאת שיש לך את הזמן והפניות המנטלית שהוא יצריך.

ופסקת הרגעה לסיכום: הפוסט הזה היה מלא בתרחישים תיאורטיים שקשה לסטודנטית הממוצעת להעריך את הסבירות שלהם. וחלק מהתרחישים אפילו גוררים תוצאות שליליות, כמו תמיד בחיים… 🙂 אבל אין סיבה להילחץ, אלא להיפך. בתור סטודנטית לתואר במדעי המחשב או תואר דומה, את בעמדה מצוינת להמשיך את חייך הבוגרים! רוב הבוגרים יצליחו למצוא עבודה טובה, לא יחוו קשיי פרנסה משמעותיים, ויצליחו למצוא איזשהי כמות של זמן לחיים פרטיים 😉 "שום תוכנית קרב לא שורדת את המגע הראשוני עם האויב", ולפחות מנסיוני העשיר כ"מבוגר" בן שלושים ומשהו, זה נכון במיוחד לגבי תוכניות לחיים… 🙂 כך שחבל להילחץ, ועדיף לקבל את זה שבחיים לא הכל הולך בדיוק לפי התוכנית, וזה בד"כ יוצא ממש בסדר. אין גם סיבה להילחץ ש"בדיוק פיספסת תקופת גיוסים" – בהרבה חברות הגיוסים מתרחשים לכל אורך השנה, ובכל מקרה לא כדאי לנהל את החיים שלך לפי לו"ז של אחרים.

אז אם את מצליחה לסדר לעצמך בראש תוכנית סבירה לשנה-שנתיים הקרובות, לכי על זה! אם יש לך גם תוכנית ב', זה בכלל מעולה. לטעמי, חבל להריץ בראש אינסוף תרחישים אפשריים, ואין מה להשקיע בתוכניות ג' ו-ד'. שום דבר פה לא גורלי במיוחד, ואם "עשית חושבים" ונראה לך שכדאי לחפש עבודה, בואי נתחיל ביחד לכתוב קורות חיים.